בשבילי תיאטרון עדות היה הרבה יותר מסתם ללכת למועדון יחדיו כל יום שני בערך בשעה עשר...
למרות שלא זכיתי לעלות על הבמה ולייצג את המבוגרים, אני בטוחה שכישורי המשחק שלי לא היו ולא יהיו חסרים לאף אחד...
היה כל כך נחמד להכיר אנשים חדשים, נדיבים ואוהבים שבכל פעם שנפגשנו דבר ראשון אומרים שלום ומחייכים.
אני מרגישה שאת הדברים שנאמרו והסיפורים שסופרו לא אוכל לשכוח, לא בשנים הקרובות זה בטוח. בגלל שעם כמה שהסיפורים המתוארים היו קשים, שמתי לב שאני מקשיבה בתשומת לב, מעוניינת לשמוע ולדעת... ומנסה להבין כל פרט בכל סיפור שונה ומיוחד במינו.
כל מבוגר הביא איתו סיפור חיים שלם ולא פשוט ועל אף כל זאת הם סיפרו את סיפוריהם בקור רוח ורצון. לראות שלמרות הדמעות שזלגו מדי פעם הם מחייכים עדיין היה אחד הדברים הכי מיוחדים וחשובים שאני לוקחת מהפרוייקט הזה... אחד הדברים שתמיד נתן לי מוטיבציה להמשך כל היום.
תמיד חיכיתי שיגיע שוב יום שני ואוכל שוב להגיע לתיאטרון עדות אבל עכשיו הפרוייקט מסתיים אז רק רציתי לומר תודה.
ברור שקודם כל תודה ליעל, שחוץ מלהביא לנו כיבוד כל יום שני, הביאה אלינו את הפרוייקט הלגמרי בלתי נשכח והכל כך מרגש הזה.
הייתי רוצה גם להגיד תודה לעירית ועזרא כמובן, על שהקמתם כזה פרוייקט נפלא וגם על שהסכמתם לבוא אלינו לחדרה ולהעביר אותו פה איתנו.
התודה האחרונה היא לחלק הכי חשוב- המבוגרים.
שוש, ליזה, רותי, דבי, אסיה, הדס, מיכל, רחל, שלמה, מיכאלה, מטי ולאון תודה רבה לכם על שהסכמתם לספר ולשתף את סיפורכם איתנו.
עופרי