בס"ד

אתחיל את דבריי, בלומר תודה ענקית על הדרך כולה, על ההיכרות והמפגשים, על כל החוויות והרגשות ועל החיבור שיצרנו יחד. תודה על הדרך הארוכה והמיוחדת שעברנו, צעד צעד, עד שזכינו להגיע לרגע הזה.

לא מבין ומעכל איך הסוף כבר הגיע, איך אסכם תקופה שאני רוצה להתחיל שוב מחדש, עכשיו אני מכיר כל אחד ואחת מכם, ואתם בשבילי כמו משפחה אחת גדולה ומיוחדת, והנה אנו מסכמים את מה שעברנו יחד, וכבר מתגעגעים מכל רגע שעברנו יחד.אני זוכר את המפגש הראשון כאילו הוא היה רק אתמול, שבו עוד לא ידעתי את מי אזכה להכיר ולשמוע ואיך הפרויקט יתחיל וייגמר, הגעתי קצת מפוחד מהלא נודע ומאושר עד השמיים - ממש כמו עכשיו, אלה דברים שלא אשכח לעולם.

תודה על הערכים שהנחלתם בנו, בזכותכם אנחנו כבר משפחה, תודה על כל רגע של אושר, עצב ושמחה שעברנו יחד. ומקווה שלמרות שסוף הפרויקט הגיע, אנחנו לא נפרדים, ועכשיו יותר מכל רגע אחר אני רוצה איתכם. אוהב ומעריך על כל דקה ודקה שזכיתי להיות יחד איתכם כאן, ומודה בשמי ובשם כולם אלפי תודות על הזכות שניתנה לי ולנו להיות כאן חלק מהפרויקט המיוחד הזה והקירוב לבבות שנוצר איתו, שבו זכיתי להכיר אישית המון אנשים מיוחדים וטובי לב, כמו ריטה שבשבילי היא כבר כמו סבתא.

תודה על הכל לכם המבוגרים ששמענו ושיחקנו ובעיקר לכם עירית ועזרא על שכל זה קרה בזכותכם. אוהב וכבר מתגעגע- ינון

בהתחלה לא הבנתי ככ מזה שואה, ידעתי שזה זוועה שהעם היהודי עבר, אבל לשבת עם אנשים שממש היו שם זה משהו שונה לגמרי ממה שחשבתי. 

אני לא ככ יודעת איך לתאר את הדבר הזה שעברנו בפרויקט העדות אני כותבת הרבה דברים אבל דבר כזה עדיין לא כתבתי, משהו שעברתי עם אנשים שבחיים לא חשבתי שאעבור. זה משהו שלא כולם זוכים לחוות, 

אני זוכרת שג׳אנה דיברה על זה בתחילת השנה מול כל הכיתות וישר ידעתי שאני רוצה להיות בפרויקט הזה.

קשה לכתוב משהו שלא רוצים שיגמר, אני חושבת על זה וקשה לי לכתוב משהו שלא באלי שיגמר. משהו שאני רוצה שימשיך. שלא ילך. אבל צריך לשחרר ולתת לפרויקט הזה ללכת. אבל זה לא נגמר זה רק הסוף.

פרוייקט העדות הוא חוויה מאוד מעצימה ומרגשת, נהניתי מאוד להשתתף בה ולשמוע את הסיפורים של ניצולי השואה ושל הדור השני. למדתי הרבה על מסעות קשים שמעטים זוכים לשמוע ולהכיר את האנשים שבאמת היום שם במלחמה ובאמת חוו את כל הזוועות האלה. 

נהנתי מאוד לשחק את הסיפורים ולהמחיש את החוויות הקשות וסיפורי הגבורה. 

אני מודה על כך שזכיתי לקחת חלק מהפרויקט הזה ולשמוע סיפורים שעוד מעט לא יהיה מי שיספר- נטלי

אני יכולה להגיד את האמת, הדבר הכי טוב שקרה לי.

כל כך מודה לעירית ועזרא ולכל אחד שלקח חלק בפרויקט הזה, הוא גרם לי להבין כל כך הרבה ולחשוב בדרכים שונות.

אני יוצאת מפה בראש מורם ובגאווה, גאה בעצמי שהצלחתי לשמוע ולשחק .

אני מודה לכל אחד ואחת מכם. לכולם תודה רבה על הכל ועל הזכות לשמוע ממקור ראשון.

אני רוצה להגיד תודה למגדה שנתנה לי  את הכבוד, לשחק אותה ולהציג את סיפורה

על הבמה. אני נזכרת תמיד איך היינו מחכים למבוגרים שתמיד הבאנו להם כוס מים כשהזילו דמעה, ולכייף הגדול שהיה לנו יחד.

תמיד אזכור את כל הרגעים היפים שחלקנו וגם את הפחות טובים. את הקושי , אבל זה מה שבנה את הפרויקט שלנו. אוהבת את כולם ומאחלת שתמיד נדע להכיר תודה לדברים הכי קטנים ומשמעותיים. אוהבת מלא שרי .

ריטה, מגדה, יעקוב, מרדכי, מרים, הדסה, נחמה, גילה, ורדה, מלכה וכמובן אירית ועזרא, אני זכיתי להיות חלק מהפרויקט הענק הזה שלימד אותי כל כך הרבה על החיים של הדור הראשון בשואה וגם על החיים של הדור השני אחרי השואה וחייהם של כולם בעקבות השואה. לשמוע את הסיפורים הקשים בשבילי היה מרגש אבל גם קשה לעיכול.

 לשמוע את הכאב בקול של מי שדיבר היה קשה הרבה יותר.

אני שמחה שיצא לי להכיר את כל המשתתפים בפרויקט ולהפוך איתם לממש משפחה.

סיום הפרויקט הזה זה הדבר הכי קשה שהיה לי בתקופה האחרונה מפני שהתרגלתי לחזרות ולמפגשים ולהפסיק,  זה כמו לקחת משהו שהפך להיות חלק ממני

בתקופה הזאת. אני אוהבת פה את כולם וממש מקווה לשמור על קשר אם המבוגרים. ועירית ועזרא, בלעדיכם זה לא היה קורה אתם הראש של הפרויקט החשוב הזה, הפרויקט שזכיתי להיות חלק ממני הפרויקט השומר על הסיפורים הקשים המסופרים פה.

אני שמחה שיצא לי להכיר אותכם ולעבוד איתכם ולעשות את החזרות איתכם. וגם תמי וג׳נה שהיו לנו כאוזן קשבת ועזרו לנו בכל דבר שרק היינו צריכים ולא הבנו.

וכמובן, עמית שאמנם באה רק שהתחלנו לעבוד על ההצגה עצמה אבל הייתה פה ועזרה הרבה עם ההצגה ועזרה לנו עם כל בקשה והצליחה להיות חברה של כולנו. וכמובן שצריך לדבר על חווית עשיית ההצגה, תמיד רציתי לדעת איך זה מרגיש לעמוד על במה ולשחק בהצגה מול קהל גדול וההצגה הזאת הייתה מעל ומעבר יותר מכל מה שציפיתי.

אני לא חושבת שעד שהגעתי ושמעתי את כל הסיפורים ידעתי בכלל מה זה שואה ומה המשקל שלה. מה המשקל של השואה על האנשים שעברו אותה והאנשים שהיו צריכים לספוג אותה גם בלי להיות בה.

אני עדיין לא מעכלת שהפרויקט נגמר אבל הכל צריך להיגמר בסוף גם אם זה קשה.

 אוהבת את כולכם וכולכן - תהל.

עירית ועזרא היקרים,

אני רוצה להודות לכם בשמי ובשם כל החברים שורדי השואה ובני הדור השני.

עשיתם עבודה חשובה מאין כמוה בהנחלה ושימור זכרון השואה לדורות הבאים.

העברתם את כולנו תהליך של עיבוד האבל והתמודדות עם רגשות אשמה חבויים, של קבלה וסליחה.

גרמתם לנו להתמודד עם שאלות קשות שלא העזנו לשאול, שלא רצינו לשמוע.

אתם, עירית ועזרא עושים עבודת קודש. לקחתם על עצמכם משימה, קשה רגשית ועוצמתית. בעדינות ובזהירות אתם פותחים פצעים שטרם הגלידו, פצעים שהוחבאו כדי לא להכאיב ואתם עושים עבודת ריפוי נפלאה, חושפים את הכאב ועוזרים לנו לעבד אותו.
נתתם לנו כלים להתמודד עם עברנו בצורה בוגרת ובריאה.

ברגישות רבה ידעתם לתת לכל אחד מאיתנו את מקומו וידעתם לשאול את השאלות שיאפשרו לנו לספר בפתיחות ובכנות את סיפורינו.

העבודה המשותפת עם הילדים המקסימים גרמה לנו לרצות לשתף אותם בסיפור חיינו.

שימור זיכרון השואה, היא משימה המוטלת על כתפינו בני הדור השני, חובה עלינו להמשיך ולספר את שעברו הורינו בתקופה החשוכה ביותר שידע העם היהודי. חובה שהיא בגדר "והגדת לבנך". אנחנו צריכים לספר לכולם כדי שרוע ושנאה כזאת לא יישנו לעולם.

בזכותכם, עירית ועזרא היקרים, עברם הכואב של שורדי השואה היקרים שיושבים כאן איתנו יישאר חקוק בלבנו בני הדור השני, ובלבבות התלמידים היקרים וכל מי שצפה בהצגה הרגישה שהשכלתם להפיק.
עברם של שורדי השואה היקרים ועברם של הורינו הפך בזכותכם לזיכרון חי ונושם ועל כך תודתנו.

מן הראוי ש"תיאטרון עדות" יהיה חלק מתהליך לימוד נושא השואה בכל מערכת החינוך. רק התמודדות וחשיפה לאורך זמן לסיפורי השורדים ובני הדור השני יהפוך את לימוד תקופת השואה לנושא חי ולא לעוד פרק בלימודי ההיסטוריה.

תודה על הזכות להיות שותפים בתהליך חשוב עוצמתי ורגשי זה .

תודה על התמיכה הרגישות והחיבוק שזכינו מכם עירית ועזרא היקרים.

אנו מאחלים לכם שתמשיכו במפעל החשוב שלקחתם על עצמכם שיהיו לכם כוחות והכי חשוב שתהיו בריאים.

ורדה לב- רן  ראשון לציון 2023

התרגשתי השבוע לצפות בהצגה החגיגית שהועלתה במסגרת אירוע הסיום של תוכנית יוצאת דופן, פרי שיתוף פעולה בין המנהל לשילוב חברתי ומנהל החינוך - תוכנית "תיאטרון עדות - לספר כדי לחיות". 

התוכנית, העוסקת בשימור מורשת השואה והעברתו לדורות הבאים באמצעות טכניקות מעולם האומנות והתיאטרון. המפגשים  נערכו לאורך כל שנת הלימודים הנוכחית בין שורדי שואה, דור שני לשואה ובני נוער מחטיבת הביניים "רבין - אמירים"  ובהנחיית יוצרי התוכנית עירית ועזרא דגן. 

במפגשים שיתפו שורדי השואה את בני הנוער בסיפורי הישרדותם ותקומתם ובני הדור השני שיתפו בחוויות מילדותם בצל השואה. 

על בסיס תכנים אלה נכתב ע"י עירית דגן  מחזה בו משתתפי התוכנית הפכו לשחקנים והמחישו  לקהל את סיפורי ההישרדות והתקומה באופן עוצמתי ומרגש ביותר. 

ההצגה הועלתה  4 פעמים והוצגה בפני מועדוני אזרחים ותיקים, תנועות נוער, תלמידי בתי ספר ובפני הקהל הרחב.

לתוכנית ערך חינוכי רב ותרומה רבה לשימור זיכרון השואה וחיזוק הקשרים הבינדוריים בין בני נוער ואזרחים ותיקים.

לנו במנהל לשילוב חברתי הזכות הגדולה להעניק שרותי רווחה, חברה ופנאי לשורדי שואה ולפתח עבורם שירותים ותוכניות על מנת לקדם ככל הניתן את איכות חייהם.

תוכנית זו היא דוגמה לכך ואנו נמשיך לפעול עבור שורדי השואה במלוא המרץ.

אנו נמשיך לעשות ככל שניתן 

לעמוד לצידם של ניצולי השואה  ולשמירת זיכרון ומורשת השואה

עבור הדורות הבאים.

מוטי עגמי

מ"מ וסגן ראש העירייה

מימשתם את חובת ״ והגדת לבינך״ באופן המושלם ,

חשנו בהשקעה המרובה, לאורך החודשים שלפני, תודה על ששיתפת אותנו , במפעל חשוב וחינוכי זה.

תודה- צילה וישראל

הייתה הצגה מרגשת מאוד, עשויה היטב, מיוחדת ממש ובמיוחד המקום שהיה לכל אחד לומר את אשר על ליבו והחיבור עם הנערים והנערות. הצגת הדברים על ידי המבוגרים והפניה לנער/ה שימשיך ויציג את דברי המבוגר, רעיון מושלם. היה נראה חיבור מיוחד של כל מבוגר למציג שלו וגם בין המבוגרים נרקמה חברות לחיים.

ריגשתם מאוד, מאוד, מאוד!!

כתבתם מקסים! אובדן ופרידה מאב בגיל צעיר, הגעגועים הבלתי אפשריים והחורים בידע של ההיסטוריה המשפחתית קשים מנשוא. 

תודה על הזכות הערב, 

נפלה בידיי הזכות לצפות במופע המרגש כאחותה של ורדה שכתבה את סיפור חייו של אבינו שלצערינו בערב ימיו איבד את נכדו הבכור שנפל בלבנון.הסיפורים שסופרו על ידי הניצולים בשיתוף התלמידים הם הדרך ללמד נכון את ההסטוריה של מדינתנו וכדאי ליישם את הפעילות הזו בכל בתי הספר.

יישר כח לכל העושים במלאכה

כל הכבוד.

אני שמחה ונרגשת שהשתתפתי בפרויקט החשוב והמעצים הזה.

אני רוצה לספר שעברתי חוויה מעצימה, נפשית וחברתית. למדתי שיש לנו אנשים חזקים ונפלאים נוספים ששרדו את השואה מלבד אבי שעבר שואה קשה מתופת ושיש לנו דור של ילדים נפלאים שיודעים להעריך ולכבד את המבוגר שעבר חוויות קשות בשואה.

מיכאלה

קשה לתאר במילים את הרגשות שמציפים אותי עם סיום הפרויקט והעלאת ההצגה "לספר כדי לחיות".

עבורי, היה זה שלב בחיים שבו נשבעתי להמשיך את סיפור חייה של אימי ולשמר אותו.

הייתי שותפה לכך עוד משיחות ההתהוות בבית הספר התיכון ומאושרת שהחלום שלי מתממש.

אושפזתי בתל השומר ולמרות זאת, הגעתי כל שבוע מבית החולים במשך כמה שבועות מאחר ולא הייתי מוכנה לוותר על לקיחת חלק בפרויקט שמבחינתי היה חלק בלתי נפרד מהשיקום הנפשי שלי.

בתחילה, הציפו אותי המון סימני שאלה ולאט לאט קיבלתי תשובות שגרמו לי להאמין שאת הסיפור שהנחתי בידיכם תהפכו למשהו ראוי ומכובד.

כל כמה שדמיינתי, לא יכולתי לשער את העוצמה של הרגשות שהציפו אותי במפגשים עם התלמידים המקסימים וראיתי בכל מפגש כזה חשיבות עליונה.

התהליך חיבר אותי לרגשות שהיו עצורים בי וזיכרונות שהדחקתי במשך שנים, והבחירה לכתוב מכתב לאימי גרמה לזיכרונות לקבל משמעות מיוחדת.

עירית יקרה, את השכלת בתבונתך ובמקצועיות שלך לעבד איתנו כולנו את הציפיות שלנו, הכאבים שלנו, הסיפורים הקשים שלנו והצלחת להפיח חיים בזיכרונות שלנו ולהפוך את העבר לסיפור חי קיים ונושם בהווה ולהשאיר חותם על חיינו באמצעות התלמידים הנהדרים שעבורם תיאטרון עדות זהו מסע משנה חיים.

עירית ועזרא, התפעלתי מהדינמיקה ושיתוף הפעולה ביניכם. לכל אחד מכם היה תפקיד משמעותי ביותר ביצירת האווירה שהייתה בקבוצה. עזרתם לנו מאוד בארגון המחשבות והסיפורים וכמובן שהצלחת הפרויקט והעלאת המופע הביא עימו הדים רבים בעיר חדרה.

 בסיום המופע, רבים מהצופים ניגשו אלי ושיתפו בחוויה העוצמתית שעברו איתנו יחד ושכמעט לא הייתה עין יבשה בקהל.

לסיום, אני רוצה להודות על הזכות שניתנה לי לקחת חלק בפרויקט של "לספר כדי לחיות".

תודה לכם עזרא ועירית, תודה לתלמידים המדהימים שלקחו חלק משמעותי, תודה לבית ספר תיכון חדרה בית אליעזר, תודה  ליעל המחנכת שריכזה את הפרויקט, תודה לרויטל פוקס מנהלת המחלקה לאזרחים וותיקים, לניצולי השואה והחברות שלי בקבוצת הדור השני.

שוש

אני שמחה שהשתתפתי בפרויקט עם עירית ועזרא ועם הילדים המקסימים.

האווירה הייתה מאוד חברותית, העלינו יחד הצגה מקצועית ומעניינת כל זה גרם לי להרגשה של התעלות , לכל חיי.

אסיה