שלום למשתתפי תיאטרון עדות

היה לי מרגש מאד עד עכשיו אני לא יכולה להירגע
הדס סיפרה כמה שהילדים והמורים התרגשו ואם הצלחנו להעביר את המסר לדור הבא דיינו
עשינו את המוטל עלינו לזכור ולהזכיר
תודה לכל המשתתפים במשימה הנכבדה כשבראשם כמובן עירית ועזרא דגן שעוסקים בפרויקט כל כך נכבד
אסתר  2024

לעירית ועזרא היקרים,

תודה על הזכות שנתתם לנו לקחת חלק בפרויקט ה-80 של תיאטרון עדות. 

בכל פרויקט אני מתרגשת ומתפעלת מחדש והשנה אף יותר מתמיד. למרות השנה המאתגרת עשיתם הכל על מנת שהפרויקט יתקיים. תודה שאפשרתם לתלמידנו להשתתף בפרויקט ערכי זה.

תודה ענקית שביחד לא ויתרנו וביחד החלטנו להציג שתי הצגות בפני תלמידי חט"ב.

תלמידי שכבות ח' וט' זכו היום לשמוע את הסיפורים המרגשים של שורדות השואה ובנות הדור השני. 

תלמידים רבים נגשו אליי בסוף ההצגה והודו על הזכות שניתנה להם לשמוע עדויות ממקור ראשון והבטיחו לזכור את הסיפורים ולהעביר אותם לדורות הבאים.

בהערכה גדולה,

איריס הלפרין – תל אביב 

אנחנו, ילדי תיאטרון עדות אליאנס 2023 רוצים לומר דברים אחרונים רגע לפניי שנסיים את הפרויקט. 

בתחילת הדרך, כשסיפרו לנו על הפרויקט לא האמנו שהוא ישפיע עלינו בכאלה עוצמות. 

את המפגש הראשון התחלנו באי ודאות ואת ההצגה האחרונה אנחנו מסיימים ברגשות מעורבים של עצב בגלל שזה סופו של פרויקט כל כך משמעותי בשבילנו.

אנחנו רוצים להודות לאנשים שעומדים מאחורי ההצגה שכולכם ראיתם היום:

תחילה, נגיד תודה גדולה ליוצרי הפרויקט והבמאים שלנו עירית ועזרא דגן, תודה על שנתתם לנו את הפלטפורמה לספר את הסיפור של שורדות השואה, על התובנות והניסיון שהבאתם איתכם, על התמיכה, ההבנה והגמישות בתקופת המלחמה וגם בהענקת תחושת ביטחון למבוגרות שלנו ולנו.

תודה למנהל בית הספר אליאנס יניב בכר תודה שפתחת לנו את האפשרות לקחת חלק בכזה מיזם חשוב וערכי.

תודה לאיריס הלפרין והדס מונהייט שעטפו וליוו אותנו ואת הפרויקט.

תודה למנהלת ההפקה עמית מזרחי על הניהול, השקעה ועל מציאת הפתרונות לכל בעיותינו. הראית דאגה בלתי פוסקת לכולם וגרמת לנו להרגיש חלק.

תודה מיוחדת לעמית דוקטור שהצטרפה אלינו והצילה אותנו ברגע האחרון.

תודה ללהקה של תיאטרון עדות- גל על הפסנתר, מיתר על הקונטרה בס ועומר הזמר, תודה שהצלחתם להביע דרך מוזיקה את רגשותינו ואת התחושות שהיו אי שם מהמלחמה. 

תודה לצוות הטכני שלנו שאחראי על התאורה וההגברה: אביאל, דן, גלעד ומייק.

וכמובן שאי אפשר לשכוח את רחל, אסתר, לילי, אסנת, לאה ואורית האהובות.

תודה ששיתפתן אותנו בסיפור שלכן, שסמכתן עלינו שנציג את החוויות שלכן, על כך שריגשתן אותנו ושמרתן על ההומור שלכן. תודה לכן על העוצמות האדירות שגיליתן.

במהלך המפגשים איתכן כאילו נקשרנו על ידי חוט שייחרט בליבנו לעוד שנים רבות.

הפרויקט הזה מיוחד, זהו הפרויקט 80 של התוכנית שהתחילה לפני מעל מ ל- 20 שנה. פרויקט שמשלב בין העבר להווה ולעתיד, בין צער לשמחה, בין ילדות לזיקנה ומעורר בכולנו גאווה לקחת בו חלק.

כולנו תקווה שהפרויקט ימשיך בעבודת הקודש הזו עם הרבה קבוצות אחרות.

הזיכרונות שצברנו ילוו את כולנו לכל ימי חיינו ואנחנו מבטיחים להעביר את הסיפורים הלאה. 

נעמי, עידו, אדם, נויה וארבל 

ביום שבת, העשרים וְשִׁבְעָה לינואר,  ציינו את יום השואה הבינלאומי, שמטרתו להזכיר לעולם כולו "לעולם לא עוד". יום השנה הבינלאומי מקבל השנה משמעות נוספת עם התגברות האנטישמיות בעולם מאז השבעה באוקטובר. אנחנו רואים שהעולם שוכח, שהדור הצעיר לא מכיר את ההיסטוריה, שהפייק ניוז ווהעובדות מתערבבים ונראה שעוד עשור לא יישארו ניצולים שיספרו בגוף ראשון את מה שאירע להם.

אני רוצה להודות לעירית ועזרא דגן – יוזמי ומבצעי פרויקט חשוב זה, על שאתם נותנים לנו ולתלמידנו להשתתף בפרויקט. עבודתכם המופלאה עם הניצולים, עם בני הדור השני ועם בני הנוער הינה עבודת קודש שראויה להערכה רבה!

תודה ענקית לשורדות השואה: רחל וסרמן, לאה קרול, לילי שניצר, ואסתר פפרני ולבנות הדור השני: אורית פוירשטין ואסנת אלקיים, שאתן פותחות בפנינו את לבכן ומשתפות אותנו בסיפורים קורעי הלב אך יחד עם זאת בסיפורי גבורה וניצחון מעוררי השראה שנוטעים בנו תקווה.

תודה להדס מונהייט סגניתי שליוותה את התלמידים והתלמידות וסיעה להצלחת הפרויקט. היום ההתרגשות גדולה. אמא של הדס – אסתר היא אחת המשתתפות בפרויקט והיום נשמע את סיפורה המרגש.

תודה כמובן לתלמידות ולתלמידים המקסימים והרגישים שלנו: נעמי, אדם, נויה ועידו ולבוגרת שלנו עמית דוקטור שהשתתפו בפרויקט, הגיעו באופן קבוע כי  היה  חשוב להם. להעביר ולשתף אותנו בסיפורים שהם שמעו.

ומכם תלמידים ותלמידות יקרים ויקרות, אני מבקשת, להקשיב, לזכור ולספר. לא להניח לדורות הבאים לשכוח את מה שנשמע ונראה היום. עלינו לזכור, שהאנטישמיות מאז פרוץ המלחמה בשבת השחורה בשבעה באוקטובר היא אותה האנטישמיות שהביאה אז לשואה. דווקא, בימים אלה, אנחנו חייבים להעביר את זיכרון השואה מדור לדור. שורדי השואה, מנסים להעביר לדורות הבאים לא רק את מה שקרה בשואה אלא את חשיבות קיומה של מדינת ישראל, מאחר ואין לנו ארץ אחרת. אנחנו מחזקים את החיילים שלנו, משתתפים בצער המשפחות השכולות ובתוכן משפחתו של איליי לוי ז"ל, בוגר שלנו שנפל ביום שני שעבר בקרבות בעזה, שולחים ברכות החלמה לפצועים, ומייחלים לחזרתם של כל החטופים הביתה במהרה.

איריס הלפרין מנהלת חט"ב אליאנס

פתחתי ב

24:00

וציפתי... בלפטופ

כמוך אסנת .מרגש עד דמעות, אנו המבוגרים העברנו לדורות הבאים את. ההיסטוריה שלנו בצורה מאד מכובדת ..ואותנטית.

אישית לא האמנתי שאוכל לעמוד בזה....

התלמידים היו מדהימים...

עירית עם הכישרון שלה הצליחה למקד ולהבליט את עיקרי קורותינו בתקופת

*השואה*

ומעל הכל כערך מוסף

התגבשנו ,התיידדנו, הכרנו אתה את השנייה!

ולך *אסנת* יש חלק גדול

בזה, ותודה רבה על העזרה

והנוכחות בכל מקום שהינו זקוקות!

וכמובן  עזרא היקר שהתרצץ...ודאג "לקשור"

את כל החוטים לחבילה...מוצלחת ומתפקדת!

..מצרפת תודה לכל אלה שעסקו בדבר!

חוויתי חוויה שתשאר עמי לדורות!

רחל וסרמן

עירית ועזרא היקרים,

בסיום פרויקט ה-80 של תיאטרון עדות ברצוני לומר לכם *תודה*!

זהו הפרויקט השלישי שאני מלווה, והשנה היה מרגש במיוחד. בפן האישי אמא שלי לקחה בו חלק כשורדת שואה, ובפן הלאומי החיבור של ההצגה למציאות המורכבת בימינו ולמלחמה הקשה גרם לרגשות שלא חשבתי שאוכל לחוש.

אמא שלי התרגשה לקחת חלק בפרויקט ולהעלות את סיפור ילדותה בשואה על הבמה, ואני התרגשתי לצפות בה ובסיפור שלה.

התלמידים שהופיעו זכו לשמוע את הסיפורים מהשורדים בפורום מצומצם ואינטימי בקבוצה הקטנה שנוצרה בין הצעירים והמבוגרים. התהליך שעברו היה משמעותי מאוד להם וגם עבורי כמלווה של הפרויקט מטעם בית הספר.

היום התלמידים שצפו בהצגה כתבו לי, שהתרגשו עד דמעות וחשו עצב מהסיפורים של שורדות השואה.

הייתה לתלמידינו ולי הזכות לקחת חלק בפרויקט החשוב הזה.

בהערכה רבה,

הדס מונהייט

סגנית מנהלת חט"ב אליאנס ת"א

אנחנו לא לבד, רואה? 

יש כאן אמא וגם בת. 

ועוד אישה אחת, גם היא נהייתה אמא,  גם לה נולדה בת ובן ואפילו גם נין

אנחנו לא לבד, רואים?

יש כאן ילד מגטו לודג׳ וילדה מקיבוץ בארי.

אלו מי שאנחנו

ואנחנו כאן, איתכם וגם איתכם וגם איתכם. 

חוויתם מכאובים ועברתם זוועות

גם אנחנו עוברים קשיים, פחדים, מלחמות

אתם הצמחתם חיים, משפחות ילדים. 

מהסיפור שלכם אנחנו לומדים, מתחזקים

מקבלים מזור לימים קשים

אוהבים את הביחד שלנו, מתחבקים

ומתמלאים בכוח, ובאהבה גדולה

אז אנחנו לא לבד, רואים?

יוני 2023
"... האנשים הזמניים מגיעים בדיוק ברגע שהיינו צריכים אותם.
אנשים שכנראה לא יהיו שם כשיעלו כתוביות הסיום.
הם באים להעביר אותנו שיעור
ללמד אותנו משהו על עצמנו
ללחוץ לנו על איזה כפתור
לעזור לנו להתמודד
לראות ברור יותר
להוות מקפצה לשלב הבא
לשנות לנו את הפרספקטיבה
לנצח איזה פחד
להרים אותנו מהקרשים
לסגור מעגל
ואז, ברגע מסוים - הם עוזבים ...

אני מזהה אנשים שנכחו בחיי חודשיים-שלושה ועשו בי שינוי אמיתי, השפיעו עליי, עוררו בי השראה, לימדו אותי שיעור חשוב והפילו לי המון אסימונים, יותר מאחרים שליוו אותי שנים רבות

... אז מדי פעם, על כביש השִגרה המהיר, עם כל הזמני והנצחי ומה שביניהם חשוב לעצור, להיזכר ולהודות לאנשים הזמניים האלה שאולי לא נוכחים ביומיום
שלנו, אבל לרגע קטן, מתישהו במרחבי הזמן והמרחק - הם היו בשבילנו הנצח. "
(האנשים הזמניים- נעם חורב מתוך ׳טיוטה של אושר׳ )

עירית ועזרא יקרים,
נכחתם בחיינו מספר חודשים, וכמילות השיר באתם להעביר אותנו שיעור, ללחוץ לנו על איזה כפתור...
זיכיתם אותנו בשעות של חסד, בשעות של מפגשים בין דוריים שיצרו עבורנו ועבור תלמידינו משמעות, זהות, נצח.
ידענו בתחילת הדרך, בתחילת התהליך, לקראת מה אנו הולכים, אבל לא באמת ידענו את עומקו, לא צפינו את השורשים שישתרגו בענפים ולא שיערנו עד
כמה פירות החיבורים יהיו משמעותיים ומהדהדים.
אתם "אנשים זמניים", שבאתם לחבר בין הזמנים, בין הדורות, בין עבר והווה לקיומו של עתיד,
אתם בוודאי תמשיכו לפגוש ולהפגיש לשאת ולהשיא את לפיד הזיכרון,
אתם עבורנו תמיד תהיו האנשים הטובים שפגשנו באמצע הדרך.
וכעת בסיומו של התהליך
תהליך שכמובן אינו חותם את הקשר המיוחד שנרקם בינינו,
אנו מבקשות לאחל לכם המשך עשייה מבורכת ומשמעותית.
תמיד תישארו בלבנו גם במרחבי הזמן והמרחק.
אוהבות, מוקירות ומעריכות

ריקי טוילי מנהלת החטיבה, ג'נה מרוז שולגה רכזת שכבת ח' ותמי שנער רכזת חינוך חברתי-ערכי
חט"ב "רבין-אמירים" - מקיף ה'
ראשל"צ

הלכתי במסע אליך. לא הייתי לבד. חנה אגוזי חברתי  היקרה ז"ל דחקה בי להשתתף במסע שלא ידעתי את ראשיתו ובוודאי לא את אחריתו.  במפגשים הראשונים של המסע, לא הבנתי איך הדבר יקרה. היינו עסוקים בלהכיר את הקבוצה מדור ראשון. חברותי מדור שני, קבוצת הילדים ובעיקר עירית ועזרא, לתהות על קנקנם ולהאמין שהמטרה שלשמה הצטרפתי לקבוצה אכן תתממש.

במפגשי ההיכרות עדיין הייתי מרוחקת , אך המטרה להנחיל לדור התלמידים ידע נגישות ואמפטיה, השאירה אותי בקבוצה. כשהחלו הסיפורים של הדור הראשון , שמעתי בכל סיפור את קולם של אמא , אבא, חמותי וחמי. כשהגיע תורנו , הדור השני, כל אחת סיפרה את סיפורה. כשהגיע תורי הרגשתי מקולפת ובשלה לספר פיסות חיים שלא סיפרתי עד לאותו הרגע לאף אחד.

את המסע הזה לא יכולתי להתחיל בלעדיכם , בלי התלמידים שלא הניחו לי ושאלו את השאלות שאני לא העזתי לשאול את עצמי, ובלי ידיהם של עזרא ועירית שהושטו לקראתי.

המסע שלי רק החל, אני לא בטוחה שאסיים אותו. אשאיר לילדי לנכדי ואולי לדורות הבאים להמשיך את המסע. גילה

מזמן שמעתי על הפרויקט שלכם וקיוויתי שיום אחד אזכה להשתתף בו. ואכן זכיתי

ברצוני לומר לכם תודה מכל הלב, זכיתי ולו במעט לספר על השואה שעברנו בזמן המלחמה. בדרך הכרתי אנשים נפלאים, דור ראשון , ודור שני לשואה. אנשים אילו מיוחדים, תורמים מזמנם החופשי לעזור מכל הלב.

בזכותכם פגשתי תלמידים נהדרים, מלאי חום ואהבה, שעמדו בכבוד רב במשימה, אין דברים כאלה!

הם מסוגלים לכל, מקווה שיצליחו בחייהם הבוגרים ויהיו לתפארת מדינת ישראל.

אני אמשיך בדרכי לספר על צפון אפריקה ולהעביר למודעות בארץ על המלחמה. בפגישות, בימי זיכרון ובבתי ספר. תודה על הכל , לא אשכח אתכם עד יומי האחרון. אין עליכם. יישר כוח . ממני מרים