נפגשנו לפני כמעט שנה. מבוגרים זרים וצעירים מגניבים.

אז מה בעצם היה לנו?

לא הספקנו להתארגן יצאנו לחופשת הקיץ ,נפגשנו פעם אחת והשבעה באוקטובר טלטל את עולמנו.

אבל אמרתי בלי קיטורים...אז רגע עושה rewind

נפגשנו ..מבטים חשדניים ,לא מבינים..המבוגרים בודקים עם עצמם אם אכן הם רוצים להיות כאן(תודו)..

הצעירים לא מעזים ,המורים לוחצים.

לא אלאה את כולנו בפרטי התהליך.היינו שם...כולנו.

עקב בצד אגודל ,סבלנות והכלה (שלעיתים נגמרה) ,התחברנו,הסענו ,אפינו ,ציירנו ,בכינו ,התאהבנו !

בחרנו חפצים ,העברנו לאחרים, תמונות ,בובות ושאר ירקות.

וברקע , כל הזמן , קולות העבר ,הזכרונות , הדמעות...

לא קלה היתה דרכנו ,

אבל היה לנו עמוד ענן לפני המחנה : עירית ועזרא.

יד מושטת ,נגיעה עדינה בכתף, חיבוק וניגוב דמעה סוררת.

הכל מכל ובעוצמה 9 בסולם ריכטר – דגן.

לא אמשיך לפני שאודה לקרית החינוך "בן יהודה" שסיפקה אכסניה עם אם בית צמודה ,חנה.

ל"בית האזרח הוותיק" שדאג שהכל יתקתק,עירית חן-סייג ורחל שהייתה חלק קבוע מהקבוצה. 

תודה לכל מי שהיה חלק מהתהליך הנפלא.

והכי הכי , נוער מקסים, איכותי ורגיש.כמה קל היה להתאהב בכל אחד מכם ובכולכם יחד.

אז הגענו לסיום ,גם אם קצת באיחור.

"ספרנו כדי לחיות" ודבר לא לשכוח.

וגם אם יש סיפורים נוספים שאינם נותנים מנוח,זמן לנוח.

למצוא שלווה לנפש ומרפה לכאב המלווה אותנו מאז דרך  השבעה באוקטובר. 

זה לא אותו הבית ,זה לא אותו הנגב ,אך החיטה צומחת ותצמח שוב.

שרה שלף

איך אפשר לסכם את כל מה שעברנו פה, מסע מטורף שנתן לנו מקום ועזר לנו גם בתקופות הכי קשות. הכניסה של הפרויקט הזה לחיים של כולנו נתנה לנו פרספקטיבה שונה ונקודת מבט אחרת . הפרויקט הזה נכנס לי ללב ונתן לי מקום ותחושה של בית בין אם זה היה פעם בשבוע במפגשים של שעתיים או בין אם זה היה כל היום על הבמה. אחרי ההצגה הראשונה פתאום הבנתי כמה הפרויקט הזה מיוחד ולא רגיל וכמה הוא מקרב ומספר בצורה הכי רגישה שיש את הספורים הכי מיוחדים שיש. רציתי לומר תודה, תודה על הזכות לקחת חלק הזכות ללמוד ולהעביר את הסיפורים הכל כך מעצימים האלה הזכות להיות שם בשביל אחרים ושאחרים יהיו שם בשבילי. המסע הזה שלא יכולתי לעבור בשום מקום אחר, בנוסף רציתי להגיד שאני מעריכה את הפרויקט הזה כלכך ואומרת תודה על כל מה שקיבלתי פה. מהרגע שהפרויקט נגמר הבנתי כמה אנחנו יצאנו מהפרויקט אבל הפרויקט לא יצא מאיתנו, כמה זה משפיע ההתנהלות שלנו . אוהבת מלא מלא,  הדר

תיאטרון עדות זה משהו שתמיד יישאר אצלי בלב, צמד מילים שאומרות כל כך הרבה. מעבר לזה שהפרויקט הזה חשוב כל כך, החוויה שילדים בגיל שלנו עוברים ונחשפים לסיפורים לא כ"עוד סרטון" שהוקרן בכיתה, אלה בן אדם חי ונושם שעבר את השואה, כשהסרטונים בכיתה על השואה הוקרנו תמיד כאב לי, אבל אף פעם לא הלכתי עם זה הביתה, לא הרגשתי שזה נוגע בי במיוחד, בזכות הפרויקט אחרי כל מפגש הלכתי עם תחושה אחרת, עם כאב בלב או תקווה שמחה, עצב או סיפור שאני רק מחכה לספר למשפחה שלי ולהמשיך את הנצחת השואה לתמיד הפעם שיקרינו סרט בכיתה או אפילו יעלו את הנושא זה יגע בי כמו שמעולם לא נגע 

מבוגרות יקרות אתם הגבורות שלנו לפתוח בפנינו את הסיפור שלכן כל כך לא מובן מאילו את חיים שלכם הרגשות ותחושות אין לי מספיק מילים כדי להביע את הערכה והערצה שיש אליכן  עזרה ועירית אתם במילה אחת השראה לחיים הבוגרים שלי למדתם אותי דברים שבשום מקום אחר לא הייתי לומדת 

חנה תודה שהיית שם, עמדת שם לצידנו, תמכת בנו אהבת אותנו תמיד הרגשתי שאת שם לכל דבר לשיחה פתוחה או לעזרה  

החוויה של הבמה הלחץ המשחק הייתה חוויה בלתי נשכחת מטורפת ובעיקר כיפית החברים שלי שעברו איתי את המשא המטורף הזה  שבלעדיהם זה לא היה אותו הדבר הדבר היחיד שנותר לי להגיד הוא תודה תודה על הכל פשוט תודה

מעיין שחר

טוב אז איך בכלל מתחילים לסכם את כל מה שעברנו? אולי בתודות? אולי בדיבורים על החזרות? אני פשוט אתחיל

שהגעתי בפעם הראשונה לתיאטרון עדות ממש חששתי כי הצטרפתי אחרי כולם ולא ידעתי מה מצפה לי אבל לא ציפיתי שיהיה לי כזאת חוויה מעצימה

כל שבוע הייתי מחכה לשעתיים שלוש של לצאת משיעור וללכת לתיאטרון עדות. כל מפגש הייתי לומדת משהו חדש אם זה להעריך את הסובבים אותי אם זה להיות יותר אופטימית או אם זה לכבד את האחרים ותמיד לעזור לזולת.

תמיד ידעתי מה זו השואה וכמה היא נוראית אבל בחיים לא חשבתי שאוכל לשמוע מאנשים שהיו שם או מדור שני את הסיפורים שהיו שם. זה לימד אותי פשוט להעריך את החיים שלי ולקחת דברים בפרופורציות כי גם האוכל שאני אוכלת והמיטה שאני ישנה בה הם לא מובנים מאליו.

למבוגרות שהיו איתנו בשנה האחרונה רציתי להגיד שאתן הגיבורות שלי. אתן כל כך מעוררות השראה עבורי  ומראות לי שאפשר לצאת גם מהדברים הכי קשים ולהגיע לפסגות והישגים גדולים. היום אני מבטיחה שאנסה להעביר את סיפורי השואה הלאה ואעלה לזה את המודעות

לעזרא ועירית בלעדיכם הפרוייקט הזה לא היה מתקיים.תודה שהייתם פה בשבילנו אם זה לשאול איך אנחנו אחרי המפגשים או אפילו בביום של ההצגה שלא נחתם לרגע ונתתם את כל מה שיכולתם למען ההצגה הזו.

תודה לחנה שהייתה פה כדי להקשיב לנו ונתנה לנו להרגיש הכי בנוח שאפשר ועזרה לנו בהכל.

אוהבת המון מעיין ק.

ליפני 70 שנה ביהוד היגיע ילד חמוד לכיתה אלף ,עזרא.

למדנו עד כיתה ח,תקופה אפילו ישבנו יחד.

בסיום הלימודים העלנו הצגה בנושא בולים. עברו חלפו  השנים ושוב נצלבו דרכינו ,הצטרפתי לפרויקט תיאטרון עדות של עזרא ועירית דגן(זוגתו המוכשרת ,והמקסימה).

נהניתי מכל העשייה,למרות שלפעמים היה קשה לספר ולשמוע על תקופת השואה.

עירית ועזרא ידעו ברגישות רבה להנחות, להקשיב,לייעץ.

ולכל התקופה שנפגשנו הצליחו לסכם בהופעה ,הצגה מאוד מרשימה אומנם עצובה, אבל התגובות היו מעולות מהמשפחה..

היה מעניין מאוד להיפגש ,לספר ולעלות הופעה עם נערים ונערות.

מרגישה שסגרתי מעגל עם חבר ילדות, וזוגתו העדינה והמקצועית!

תודות       גולדי

תודה לכולם על ההשקעה האדירה שהביאה לתוצאה כל כך מרגשת.

היה ערב משמעותי ומרגש מאוד, ניכרה העבודה המקצועית שנעשתה למול השחקנים, הן הצעירים והן המבוגרים. 

\השנה וכל המאורעות רק העצימו את החוויה .שמחה שלמרות כל הקשיים מסביב,  ההצגה יצאה לפועל. הלוואי ויהיו לנו רק ימים טובים ובשורות טובות.

סיגל  בנימין, מנהלת המחלקה לרווחת האזרח הוותיק נס ציונה .

תודה גדולה לכולכן על השותפות והלווי המקצועי והרגיש.

היה ערב עוצמתי ומרגש מאוד. לאורך כל ההצגה לא יכולתי שלא לנוע בין אז להיום. מקווה שבתי הספר השכילו להמשיך את השיח עם התלמידים שצפו ולעבד את הטראומה של תקופה זו. 

התרגשתי מאוד מסיום ההצגה ומהשימוש בתיבה לסגירה ולתקווה. מצטערת שלא הצלחתי להיות שותפה מלאה לכל התהליך ומקווה מאוד להתפנות יותר במחזור הבא. תודה והערכה גדולה 

ענת לוין, סגנית מנהלת אגף הרווחה נס ציונה 

תיאטרון עדות שלישי במספר בנס ציונה, בא לסיומו היום.

אנו מלאי התרגשות ונפעמים מהמופע המרגש אשר הועלה על במת המשכן לאמנויות 4 פעמים.

אנו זוכים לפידבקים חמים והדים חיוביים מאוד, הן מהצופים אשר התרגשו עד דמעות והן מהמשתתפים המורים בהערכה על התהליך כחווית חיים, חד פעמית, מרגשת ומשמעותית לעין ערוך, שעברו בחודשים האחרונים.

תודה לכם עירית ועזרא היקרים על עשייה מקצועית ומשובחת לעילא ולעילא תוך רגישות ושימת לב לפרטים הקטנים כגדולים.

עידית חן מנהלת עמותת עמית נס ציונה 

"לספר כדי לחיות" ! זה שמו של פרויקט "תיאטרון עדות" בהובלתם של עירית ועזרא דגן.

מבחינתי, ההשתתפות בפרויקט הייתה לספר כדי להבין, לחבק ולסלוח.

מרבית שנות חיי, ניהלתי מערכת יחסים אמביוולנטים עם אמי ,שורדת דכאו ורוונסבריק.

מחד, אהבתי אותה, כאבתי את כאביה, בכיתי למשמע זעקותיה ,ריחמתי עליה.

מאידך כעסתי! כעסתי על ילדותי שנגזלה, כאבתי את החיים שהחמיצה...גידלתי את עצמי ואותה.

בתהליך שעברתי במפגשים המשותפים, עד לשיא בערב ההופעה על הבמה, הבנתי, סלחתי, חיבקתי ...אבל בעיקר הצטערתי שהיא איננה איתי, כדי להגיד לה את מה שזעקתי על הבמה :

" סליחה אימא יקרה שלא השכלתי כל השנים להכיל את מה שניפץ את עולמך, עולם שנותר מרוסק עד ליום מותך".

תודה עירית ועזרא על הרגישות ,ההכלה ובעיקר היד המושטת שהובילה אותי, עקב בצד אגודל, בנפתולי התהליך, עד סיומו המרגש.

שרה שלף- דוור שני נס ציונה 

רגע לפניי שאנחנו מסיימים את הפרויקט המסע המופלא שלנו בתיאטרון עדות, רצינו לסכם את כל מה שעברנו.
נשים יקרות, עברו 9 חודשים מאז שהתחלנו את המסע שלנו איתכן.
כל רגע היה משמעותי עבורנו.
נתתן לנו מקום לבטא את עצמנו גם בתקופה הקשה שעוברת על המדינה שלנו ובאותה מידה גם עלינו.
המצב במדינה שלנו גרם לנו לראות אתכן באור שונה ולהבין את הסיפור שלכן טוב יותר.
נכנסתן לנו ללב ונתתן לנו הרגשה של בית.
המסע שעברנו איתכן היה מעצים ובלתי נשכח ואנחנו כבר עצובים שזה תכף נגמר.
הרגעים האלה ילוו אותנו לתמיד.

פרויקט תיאטרון עדות היה לנו למקום בריחה בתקופה הזו.
התבגרנו עם הזמן ולקחנו כישורים לחיים.
הבנו כמה חשוב להנציח כל סיפור ואדם.
למדנו להקשיב ,להתענין, לשמוע, ולהנציח.
בכל פעם מחדש שהמפגש נגמר התרגשנו כבר להגיע למפגש הבא, לשמוע את הסיפורים וכמובן גם להנות מהכיבוד.
כל אחת מכן לימדה אותנו משהו:
פאני-נחישות ותקווה
ציפורה- שחיוך שווה זהב
ברוריה- עזרה לזולת
מגי-שמחת חיים
גולדי- מה זה כבוד אמיתי
רחל- רוגע נפשי
תקווה ושרי- חברות אמת
שרה שלף- מה זה להיות אישה חזקה
שרה אבינון-שאפשר לעבור ולקום מכל משבר.

אנחנו רוצים להגיד כמה תודות לאנשים שבלעדיהם הפרויקט הזה לא היה קורה:
תודה למנהלת קריית החינוך נטלי זקין שלום, ולמנהלת חטיבת הביניים ענת ויינריך על המשך קיום הפרוייקט והתמיכה בנו לאורך כל הדרך.
תודה ענקית לחנה שליו שליותה אותנו כל הפרויקט, ייצגה את הקול שלנו, נתנה את הלב והלכה איתנו 20 דקות בחום.
תודה לעמית דוקטור ולעמית מזרחי שעמדו לצידנו ושבלעדיהן כל ההצגה הזאת לא היתה קורית.
תודה לגל גולני המנהל המוזיקלי והפסנתרן, עומר קורח הזמר, ומיתר גלמן על הקונטרבס שבלעדיהם ההצגה לא היתה שלמה.
תודה לצוות הטכני אביאל, דן ומייק שהאירו והגבירו את ההצגה.
וכמובן תודה רבה למבוגרות: פאני, ציפורה, ברוריה, מגי, רחל, גולדי, תקווה, שרי, שרה אבינון ושרה שלף ששיתפו אותנו ואתכם בסיפור החיים שלהן.

וכמובן תודה ענקית לעירית ועזרא שהקימו את הפרויקט המקסים הזה.
אתם אנשים מדהימים ואנחנו שמחים שזכינו להכיר אתכם.
תודה על היחס האישי, על התמיכה שלכם בנו בכל שלב, על ההזדמנות להשתתף בפרויקט ה-81 של תיאטרון עדות ועל העובדה שחשפתם אותנו לניצולות השואה ובנות הדור השני שסיפרו לנו את הסיפורים המרגשים שלהן.

באהבה גדולה:-משתתפי  פרויקט נס ציונה 2024

ההצגה היום בפני תלמידי תיכון אליאנס בתל אביב הייתה מרגשת ביותר.

ההתייחסות שלכם בעת התהליך הטיפולי -לאירועים שקרו ב 7 באוקטובר הביאה למיצוי מושלם של הכלת התחושה במדינה.

הילדים ושורדי השואה והדור השני   דברו על זה  וקישרו  את זה לפרויקט.

העיבוד של התחושות בהקשר הזה בא לידי ביטוי בצורה מושלמת במהלך ההצגה ובדברי הסיום של המשתתפים!! וזה ריגש מאוד!!.

ע"פ הדממה המוחלטת בעת ההצגה ברור שזה ריגש גם את התלמידים שצפו בה.

נקווה שהמורים ידעו למנף זאת ולדבר על זה גם בכיתות. 

מצדיעים לכם                        

ישראל מובשוביץ יו"ר עמותת תיאטרון  עדות