18-6-2010
לעירית ועזרא דגן
ארבעה ימים אחרי ואנחנו עדיין מתרגשים....
זכות גדולה נפלה בחלקנו, לקחת חלק במפעל החשוב והמרגש אותו אתם מובילים ובהזדמנות נפלאה זו שבה כולנו התכנסנו נרצה לברך על כך.
שנה וחצי של פגישות שבועיות, הכרות עם אנשים חדשים ובני נוער נהדרים הגיעו לשיאם לפני ארבעה ימים, בזכות עירית ועזרא.
ברצוננו להודות לכם על מפעל החיים אשר מחבר בין בני נוער, הדור השלישי, לתקופת השואה.
דרך העדויות שלנו יכלו בני הנוער להתחבר למאורעות ולהפנים שלא מדובר בעוד אירוע מההיסטוריה אלא בתקופה מוחשית ולא רחוקה כל-כך ובעזרת ההצגה אף להעביר את המסר לבני נוער נוספים.
כמו כן, מפעל עדויות זה חשוב לאין שיעור מבחינת שימור הזיכרון וההנצחה.
ובנימה יותר אישית, לעירית, המילים שכתבת בשיר על סבא של צילה, ריגשו אותנו מאוד:
אם אלך לאט, אולי תחכה לי?
אם אמהר, אולי תתחרט?
ואנחנו נוסיף: אפילו שארוץ, לא אספיק שתחבק אותי.....
הנכד שלנו, עמית בן שמונה וחצי, אמר שאלו המילים שריגשו אותו ביותר בהצגה כולה.
נחזק את ידכם לעתיד !
שוב תודה
צילה ושלמה טורבינר
