כמה מלים, לאחר סיומו של פרויקט "תיאטרון עדות" תשע"ו:
פרויקט תיאטרון עדות הציג בפני התלמידים שהשתתפו בו הזדמנות מאד מיוחדת. הזדמנות ליצירת קשר בין-דורי של ממש, המבוסס על היכרות לאורך שנה שלמה, על הזדהות. הזדמנות חינוכית ממדרגה גבוהה ביותר. הפרויקט, עם סיומו, מטיל עליהם גם אחריות לא מבוטלת – הם מכירים את סיפוריהם האישיים של העדים מזווית מיוחדת, ומבחינה זו הם מעתה "סוכנים" ושליחים להעברת הזיכרון הזה הלאה. על סמך האופן והמידה בה התמסרו התלמידים לפרויקט, אני מאמין שיעמדו היטב בשליחות זו. את חלקם אני מכיר שנים רבות, מאז למדו בביה"ס היסודי רעות אותו ניהלתי במשך מספר שנים; אחרים מוכרים לי רק במשך השנתיים האחרונות. כולם, עד אחד, הציגו רצינות ומסירות ראויות להערכה, והתוצאה – בהתאם.
מעבר למספר מפגשים בהם נכחתי, זכיתי לצפות בהצגה שלוש פעמים – בחזרה המלאה הראשונה באולם המופעים, באחת ההצגות לתלמידי ביה"ס ובהצגת הערב לקהל המבוגר. נפעמתי! התרגשתי! מאד! בכל אחת משלוש הצפיות. המשחק, השירה והמחול – נשזרו להמחזת הסיפורים האישיים בצורה מעולה, הן מצד העובדות והרבה יותר חשוב - מצד התחושות. המוסיקה המקורית של עמרי – פשוט נפלאה! הפורמט הייחודי לפיו "מעבירים המבוגרים את המקל" לתלמידים המגלמים את דמותם, בעוד המבוגרים נותרים על הבמה וצופים, מעניק לדרך הצגה זו עצמה בלתי רגילה.
אלא שאת הפרויקט הזה יש להבין לא רק מצד התוצאה – המחזה שהועלה. יש לראות בו את התהליך המתמשך, במהלכו הופכים המשתתפים – העדים, התלמידים ואנשי תיאטרון עדות – לקבוצת-תיאטרון שחיה יחדיו, מחדש, את סיפוריהם של הניצולים. בפרויקט הנוכחי השתלב גם עומר, ב"מעמד מיוחד", ותרם מימד נוסף של קישור בין פרויקטים הרחוקים עשור זה מזה.
אני מבקש להודות מעומק הלב לכל העושים במלאכה, על תרומתם לקיומו של מפעל שערכו רב ברמה האישית, הקהילתית והלאומית:
- לעירית ועזרא דגן, מובילי הפרויקט
- לתמי מאיירס ולמחלקה לשירותים חברתיים של המועצה האזורית מנשה
- לעדים שעל סיפוריהם האישיים נבנה הפרויקט
- לתלמידים הנפלאים, שעתה הם כבר עדים בעצמם
תחזקנה ידיכם ותבורכו על היוזמה, תעצומות הנפש, ההאזנה ומעל לכל – השותפות ליצירה, לשליחות, למפעל.
דר' עופר מוקדי
מנהל ביה"ס גוונים
