ההשתתפות בפרויקט המיוחד והחשוב- "תיאטרון עדות – לספר כדי לחיות" חשף אותי לחוויות האישיות שעברו חברי השורדים בילדותם בבולגריה ובעיראק שלא היו מוכרים לי כל כך.
סיפוריהם ריגשו אותי מאוד.
מסיפורי הדור השני, מעבר לסיפורה המיוחד של זהבה קורנברג שהכרתי אותו בעקבות קריאת הספר שכתבה, היו הסיפורים של חברתי זהבה, חגית ולאה, על החיים בבית הוריהם, שהציפו זיכרונות מבית הורי שהגיעו גם הם משם.
ויתרי על דברים רבים וחשובים כדי להגיע לכל מפגש.
חזרתי מכל מפגש מוצפת ומרוגשת מאוד.
השתתפותי בפרויקט חיזקה אצלי את המחשבה שיש להעביר את נושא השואה מדור לדור ,כדי שלא נשכח ולא נסלח.
תודה לבנות המדהימות, תודה לכל מי שהשתתף בפרויקט .ותודה מיוחדת לעירית ועזרא המדהימים
רינה מזרחי
