לעירית ועזרא דגן
מנהלי תיאטרון עדות – "לספר כדי לחיות"
שלום רב,
כיועצת חינוכית בבית ספר "גוונים", אני מבקשת להודות לכם על החוויה הנדירה אשר העניק לכולנו הפרוייקט יוצא הדופן שבהנהלתכם, בו נפגשו תלמידי שכבת ח'-ט' עם ניצולי שואה תושבי המועצה האזורית מנשה, בין כתלי בית הספר שלנו – "גוונים".
לאורך השנה האחרונה נפגשו החניכים שלנו מדי שבוע עם סיפורי חיים של ניצולי שואה, שמעו, הקשיבו, התרגשו, דמעו וניסו לגעת בקצה-קצה סיפור חייהם של מי ששרדו בשואה.
כך, במהלך השנה, נרקם הקשר המיוחד הזה בין תלמידים, נערים של היום, לבין חברים מבוגרים, במפגש בין-דורי מלא חיבה והשראה.
בידיכם הנאמנות והמקצועיות, בעזרתן המסורה של תמי מאיירס ויעל פלטין, לוותה ההתרחשות הזו בעין בוחנת, יד מחבקת וכתף עליה אפשר להניח את הראש.
התכנים, הסיפורים בגוף ראשון כואב, הטביעו חותמם, הותירו את התלמידים עם תובנות על מצוקה, על הישרדות ועל כוחות התמודדות שילוו אותם כל החיים.
בסופו של התהליך הייתי עדה לתוצאה הנראית – תיאטרון במיטבו – המתבצע על-ידי השותפים לפרוייקט.
מעבר לאיכויות המרגשות, בלט הקשר המיוחד שנרקם בין התלמידים הצעירים לחברים המבוגרים. נתנה לתלמידים הזדמנות להיות קשובים לאחר, לתת תמיכה מתוך אמפטיה – בנגיעה קטנה, בקשר עין, על-ידי מתן כוס מים, במילה חמה. למשתתפי הפרוייקט נתנה הזדמנות חד-פעמית לגעת בכאב, בקושי ובכוח ההתמודדות דרך הסיפור, דרך הקשר של מי ששרד את הנורא מכל.
בנוסף לחוויה הרגשית שהתלמידים חוו נצרבה תפיסת עולמם, אופן הסתכלותם על עצמם ועל חייהם, על האחֵר, הזקן, הסובל מקבלת פרספקטיבה אחרת. אני מעריכה כי תפיסתם תהייה פחות שיפוטית ויותר מאזינה ומקבלת.
ומעל לכל – ניתנה להם ההזדמנות לשמֵר בזיכרונם את סיפור ההישרדות – ולהמשיך ולספר את דברי ימי השואה – כדי לחיות, כדי להיות אדם עֵר לעוולות ולגזענות כלפי אדם, באשר הוא אדם, להיות משפיע ותורם בארץ הזו, במדינה שלנו.
לתפיסתי, זהו פרוייקט יוצא דופן שבמהותו הינו עבודת קודש ואני מקווה שיותר בתי ספר יחשפו אליו, כך שלעוד תלמידים תינתן ההזדמנות, אולי האחרונה, לשמוע את הסיפורים הללו ממקור ראשון.
היו ברוכים בעבודתכם זו ויישר כוח,
רונית דה-פאס, יועצת חינוכית
בית ספר אזורי "גוונים"
