שבוע אחרי שבוע היינו נפגשים
אנחנו, אתם וקבוצת המבוגרים.
הכרנו האחד את השני, שמענו סיפורים,
עברנו הפעלות
ונוצרו ביננו קשרים.
לפני שנה וחצי הכל נראה חדש ולא ידוע
וכשדיברתם איתנו על פרוייקט הסיום
לא חשבנו שכל כך מהר יגמר הארוע.
והנה היום אנחנו אחרי הכל: הפגישות המעניינות,
הארועים המשותפים, הסיפורים,החזרות וההצגות.
חזרנו לשגרת החיים
אך תקופה זו תלווה אותי עוד הרבה שנים.
למדתי מניצולי השואה
על זוועות התקופה.
היינו בעצם בני אותו הגיל
וההבדל ביננו הם רק עשרות שנים.
למדתי לכבד יותר את המבוגרים
ולהקשיב לסיפורים.
למדתי שאני מסוגלת להיות חלק מקבוצה
שמלווה, תומכת ויחד מעלה הצגה.
אני מעריכה מאוד את מה שאתם עושים
ומודה לכם על אותם חודשים נפלאים.
המשיכו בעשייה שלכם במקומות רבים
ואני מחכה להזמנה למופעים נוספים.
באהבה
עמית אביטל
