כשלימור אמרה לנו בשנה שעברה שיש פרוייקט שנקרא "תיאטרון עדות" ושאלה מי רוצה להשתתף בו, מייד הרמתי יד. לא ידעתי לאן אני נכנסת. לא היה לי מושג איך מתנהל הפרוייקט, מה עושים בו, מי מנהל אותו או כמה זמן הוא נמשך. במפגש ראשון כבר ידעתי שזהו- אין סיכוי שאני מוותרת על הפרויקט הזה. אין סיכוי שאני מוותרת על השליחות הזו של להעביר את הסיפורים הלאה. הסבים והסבתות שלי נפטרו עוד לפני שנולדתי והזיכרון האחרון שלי מסבי הביולוגי היחיד שהיה חי הוא מגיל 5. בפעם הראשונה שפגשתי את הניצולים לא היה לי מושג שאלה יהיו הסבים והסבתות שלי. לא ידעתי שהקשר איתם יהיה כל כך עמוק וטעון. התחושה הזו של לשמוע את הסיפורים, להפנים אותם, לדמיין אותם ולזכור אותם חיברה בין כולנו- ניצולים וצעירים. היא חיברה אותנו בקשר חזק יותר ממה שנוכל לדמיין. אנחנו התחלנו את הפרויקט בגיל 14. סיימנו בגיל 15. שנה אחת שלא כל כך שונה אצל ילדים אחרים- כולה שנה, 12 חודשים, 365 ימים. לא השתנינו הרבה. אז זהו שכן. אנחנו, ששמענו את העדויות והצגנו אותן, השתנינו המון. אחרי ששומעים את העדות, ומרימים מבט לניצול שסיפר את העדות שלו, משתנים. מתבגרים. פתאום הכל נכנס לפרופורציות. פתאום החיים זה לא דבר מובן מאליו- מי היה מאמין אז שתהיה ליהודים מדינה? מי היה מאמין שיש לילדים שלנו אוכל, בית וחינוך? זה לא מובן מאליו היום וזה לא היה מובן מאליו גם אז. ילדים בגילנו שלא היו בפרויקט ולא שמעו את העדויות ממקור ראשון לא יבינו את זה. לא כמו שאנחנו מבינים את זה.
"תאטרון עדות 2016-2017" הגיע לסיומו. אני לא רוצה להאמין למשפט הזה. אני לא רוצה לחזור לנורמה. למי אכפת ממתמטיקה?! למי אכפת מערבית?! זה יותר חשוב. זה חלק מהמולדת שלנו, הסיבה שהקימו את המדינה שלנו, השורשים שלנו. חלקנו הגדול לא היה קיים לולא הניצולים שבאו והקימו את מדינת ישראל, נלחמו במלחמותיה והגנו על תושביה. למרות החשיבות הרבה של המקצועות שמלמדים אותנו פה- זה יותר חשוב. ההסטוריה של העם היהודי יותר חשובה. "עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל."
תודה לכל הניצולים שבחרו להיות בפרויקט ולהיות סבים וסבתות שלנו. תודה שהיה לכם את האומץ לספר לנו על מה שעברתם. אתם מקור להשראה ולמוטיבציה. אתם פשוט מדהימים.
תודה לעזרא ולעירית שהקימו את הפרוייקט הזה ושחינכתם אותנו להיות בני אדם טובים יותר, לשמוע עדויות שלא היינו שומעים אף פעם ולתת לנו את האפשרות לשחק על במה בתפקיד משמעותי באמת. העבודה שאתם עושים היא עבודה מדהימה שאני מאחלת לכל תלמיד עלי אדמות- יהודי או לא יהודי- להיות חלק ממנו. תודה על הכל.
מיטל קהילה, שכבת ט', בי"ס
