עירית, עזרא, עמרי ונמרוד
אני רוצה להודות על החוויה המשמעותית והמרתקת שעברתי.
אני מרגישה בת מזל שהשתתפתי בפרויקט כה חשוב ומעניין. מעצם העובדה שאתם עובדים עם שכבה אחת בכל יישוב שנבחר, ואני זכיתי להיות בשכבה זו. אני מרגישה בת זל מכיוון שכאשר הצגתם את הפרויקט בכיתה התקשיתי להתרשם מעוצמתו וערכו, משום שחששתי מעניין ההצגה שבסוף הפרויקט, שכן משחק רחוק מאוד מאישיותי ולא הייתי מסוגלת לחשוב שאני אוכל לעמוד על במה, לכן החלטתי לוותר על השתתפותי ולא נרשמתי ברשימת הילדים הארוכה שביקשה להצטרף לתיאטרון עדות.
נבחרו הילדים וביום שהחל הפרויקט נשאלתי על ידי שושי אם ארצה להצטרף והבעתי הסכמה.
ומאז מדי שבוע ציפיתי ליום רביעי לשמוע את העדויות שהיו מעניינות, מרתקות, מרגשות ומכאיבות
עם תום איסוף העדויות התחלנו בחזרות שכה חששתי מהן טרם תחילת הפרויקט, אך הפחד פג אט אט ולא העליתי על דעתי עוד לעזוב עם תחילת פרק זה כפי שסברתי שאעשה בהתחלה.
נהניתי מתהליך החזרות אך יחד עם זאת היה קשה לשמוע שוב ושוב את הסיפורים הקשים כל כך, שקשה לתפוס כי ילדים בני גילי עברו ושרדו ומוכנים ויכולים לשתף אותי.
אני רוצה להודות לכם על התהליך האישי שעברתי בזכותכם הפרויקט. אני חושבת שזו דרך ייחודית ומשמעותית לגעת בנושא כאוב כל כך ולדעתי כל ילד בעולם צריך להשתתף בפרויקט שכזה על מנת להבין את משעות החיים.
תודה על הכל.
מאי וויטסון
בוגרת פרויקט תיאטרון עדות סביון 2009
