לפני שנה יצא לי לקחת חלק בפרויקט שנקרא תאטרון עדות. לא הסבירו לי הרבה על מה שזה עומד להיות ולמה אני נכנסת, אבל מהרגע שהתחלנו הבנתי שזה פרויקט מיוחד ולא רגיל, שונה מכל מה שחוויתי עד עכשיו. בפרויקט השתתפו 15 ניצולים ובני דור שני ו15 תלמידים כולם מתגוררים בטבעון. גיליתי שבקהילה שלי נמצאים אנשים שנושאים איתם סיפורים לא פשוטים
במשך שנה נפגשנו עם הניצולים הקשבנו לעדות של כל אחד, לזיכרונות לרגעים ולסיפורים הקשים שלהם, עברנו תהליך הדרגתי וממושך. לאורך השנה הכרתי והתחברתי לאנשים מדהימים שהפכו לחלק משמעותי בחיי. נוצר ביננו חיבור מדהים ומיוחד. התהליך לא היה פשוט לא לנו, ובטח שלא לניצולים. במהלך המפגשים בכינו, צחקנו , התגאינו ולמרות הקשיים לא התחרטתי לרגע שאני כאן. כשאני מסתכלת לאחור אני גאה, בחוויות בערכים בסיפורים ובהזדמנות שניתנה לי, יצרנו הצגה ששינתה את כולנו.
חשבתי שיהיה לי קשה ללמוד את הטקסט בעל פה וחששתי מזה, אבל אחרי התהליך ,הסתכלתי על זה כסיפור אישי שאני מכירה והיה לי הרבה יותר קל לזכור ולהתחבר. הפרויקט וההצגה הזאת הצליחו לרגש ולגעת בכולם אפילו בנוער שלא הייתי בטוחה באיזה מידה זה ישפיע עליו, זה השפיע עליו מאוד. אני יודעת שבעוד כמה שנים אני אזכור את הפרויקט הזה הוא השפיע עליי ואני מבטיחה להעביר את החוויות והסיפורים הקשיים ששמעתי כאן הלאה.
תודה על הזכות שניתנה לי להיות חלק מפרויקט מרגש ועוצמתי כזה.גלי
