את היית ילדה בת 12 כשבאו הגרמנים
אני ילדה בת 14 בארץ ישראל
את חיפשת אוכל כדי להאכיל את אחייך
אני לא יודעת מהו רעב או מחסור.
את איבדת אמא בגטו ואחר כך גם את אבא
כשאני צריכה את אמא או אבא אני מחייגת בנייד והם מייד עונים לי, אני לא צריכה לחפש אותם.
את הסתתרת אצל גויה והיית משרתת אצלה, כך הרווחת את מזונך.
אני עושה ביביסיטר במושב ומרוויחה כסף לפינוקים...
יש לי הרבה נעליים, שמלות, אוכל, חיים טובים ונעימים.
את יצאת חסרת כל מהמלחמה אבל יודעת להעריך את החיים שזכית להם, אחרי השבר והאבדן.
לערב אחד הייתי את - נשאתי על גבי הצעיר את משאך הכבד וסיפרתי את סיפורך.
אני לא בטוחה שהצלחתי להבין עד הסוף את מה שעבר עלייך.
אולי כשאגדל עוד קצת, אבין יותר.
תודה שסיפרת את סיפורך, היתה לי זכות גדולה להקשיב
.
