אילונה

עזרא ועירית

רק רציתי להגיד לכם תודה.
באמת, תודה אמיתית.
תודה על שנתתם לי את הזדמנות הפז הזאת -
לחוות את מה שחוויתי ב"עדות"
לעולם לא אשכח איך גרמתם לי לחשוב יותר לעומק, להקשיב, לכבד
ולהזדהות עם הניצולים הנפלאים האלה,
שאליהם כל כך התחברתי.
אני כל כך מודה לכם וכל כך עצוב לי שלכל הדברים שבאמת טובים,
יש סוף.
והוא מגיע כל כך מהר.
בטוח שאת כל מה שאמרתי פה, ואומר במכתב הזה , כבר שמעתם, כבר אמרו לכם.
אבל אני בכל זאת אחזור על זה כדי שבאמת תפנימו, תבינו.

העבודה שאתם עושים איתנו, עם הנוער ועם המבוגרים- הניצולים, כל כך אמיתית, כל כך מועילה, טובה וקדושה.

אני באמת חושבת שאתם אנשים עם לב רחב ונשמה. כבר לא מוצאים
הרבה כמוכם, שמוכנים לתת מעצמם כל כך הרבה- בעצם הכל! -כמוכם.
למרות הכל, ולמרות העליות והירידות, אני כל כך אוהבת אתכם וכל כך מעריכה אתכם.
לא תמיד קל להגיד הכל בקול.
מזל שהמציאו את המכתבים, פה באמת אפשר להתפרק.
באמת שאתם זוג מדהים, צמד מדהים עם ילדים מדהימים.
ואתם משלימים אחד את השני כל כך טוב.
אני מקווה שתמשיכו לעד עם המעשים הטובים שלכם.
ובאמת,
שנשמור אני, אתם, עמרי, נמרוד , הניצולים והילדים על קשר - תמיד.
ואולי אפילו פעם נשחזר הכל.

כי עדות, זה כבר ממזמן הבית השני שלי.
שתגיעו לפרויקט ה-120

אילונה.