משפחות, חברים, מורים....
איך מסכמים שנה כל כך עוצמתית?
התחלנו לפני שנה, תהליך משמעותי שבו נפגשנו אחת לשבוע, שעתיים כל פעם, מפגש משמעותי, עם הנשים היקרות שאנחנו כל כך אוהבים.
שמענו סיפורים קשים, מעניינים, עוצמתיים ובעיקר מרגשים.
למדנו לאהוב ולהתחבר עם אנשים שנכנסו לחיים שלנו רק לפני שנה, אבל מהרגע שהם נכנסו, אי אפשר להיפרד.
עברנו דרך שביגרה אותנו, גרמה לנו להסתכל על דברים אחרת, ולראות המון צדדים וחוויות שונות מהמלחמה.
אין מאושרים מאיתנו שניתנה לנו ההזדמנות לקחת חלק בפרוייקט כל כך חשוב ומשמעותי, פרוייקט שרק מעטים זוכים להשתתף בו.
כל שבוע רק חיכינו לשעתיים השבועיות שלנו ביחד, שעתיים שסגרו לנו את השבוע בדרך הכי טובה שיכולה להיות, ורק חיכינו שכבר יגיע שוב יום חמישי, שנשמע עוד סיפורים, שנלמד יותר עליכם ועל עצמינו.
חשפתם בנו צדדים שלא הכרנו לפני, יוצר רגש, יותר הבנה, חמלה, הערכה, בגרות והבנה, או לפחות ניסיון להבין את כל מה שעברתם שם.
רצינו להודות בתור התחלה לעירית ועזרא, האנשים הכל כך מדהימים שעומדים מאחורי כל הפרוייקט העוצמתי הזה, אלה שבלעדיהם כל זה לא היה קורה, ושאי אפשר לתאר במילים את מה שהם נתנו לנו.
לעמית, מנהלת ההפקה, זאת שעזרה בכל הפרטים הקטנים,
לעומרי המנהל המוזיקלי, שניגן לנו לאורך כל המופע, וגם עזר לא מעט במהלך החזרות עצמן, לנמרוד שהיה אחראי על התאורה, לכל הנגנים המדהימים,
לליאורה, נציגת הדור השני וזאת שליוותה אותנו לאורך כל הדרך,
והתודה הכי ענקית היא לכן, אינגריד, טוני, מרים, מתי, צילה ורות, שבאתן כל שבוע מחדש, ששיתפתן אותנו בכל מה שעבר עליכן, ושנתתן לנו את הזכות להכיר אתכן.
אוהבים המון, ותודה על הכל, כולנו.
תיאטרון עדות בנימינה
