מתוך הערכה לעידית מנהלת המועדון לאזרח הוותיק, לא סרבתי להצעתה להצטרף לפרויקט , למרות שלא נראה לי שיצא מזה משהו.
אני מסרתי עדות ליד ושם שנמשכה כ3 וחצי שעות.
ברור שלכל אחד מהמשתתפים יש מה לומר , לכן היו לי ספקות לגבי האפשרות לרכז כל כך הרבה חומר ולעשות ממנו הצגה.
בכל שנמשכו הפגישות כך התערפלה יותר התמונה.
כולם היו נחמדים, האווירה הייתה טובה, איך אומר הפתגם: "לא מכל מקל אפשר לבנות חליל "
לכן מבחינתי ההפתעה הייתה גדולה. הסתבר שעירית ועזרא הם מקצוענים מעולים ויצרו משהו שריגש רבים וטובים.
לדעתי הדור השני בהחלט נושא את הזיכרון ותפקידו להנחיל את הזיכרון גם לדור השלישי.
לפי התגובה של הנערות שהשתתפו בפרויקט אין לי ספק שרוב הנוער צמא לשמוע ולהבין את תקופת השואה.
שמחתי שכל נכדותי ונכדי היו בהצגה וראו את סבא שלהם בגיל 7. אני לא יכולתי להעביר להם את הדברים בצורה טובה יותר .שאלו אותי מה הם אמרו – האמת שבתוך ההמולה וההתרגשות לא יכולתי לשמוע הרבה , רק החיבוקים והדמעות דיברו על הרגשות, ונכדה אחת יקרה לחשה לי באוזן-" סבא אני גאה בך "
לסיכום- אין לי אלא להודות לנערות החמודות שלקחו על עצמן את ביצוע הפרויקט הזה.
לשותפות שלי דוא ראשון ושני, ששיתפו פעולה והתרגשו לפחות כמוני.
לעירית ועזרא שעשו דבר שלא האמני שיצליח, ולכל מי שתרם להנצחת זיכרון השואה – הרבה תודות
יעקב אלימלך