תיאטרון עדות- לספר כדי לחיות
*מרגש. מחזק. מחבר. מעורר גאווה.* אלו הן התחושות איתן יצאתי בערב בו נחשפתי להצגה 'תיאטרון עדות'- הצגה בה השתתפו תלמידיי (תלמידי שכבת ח' "אורט חקלאי פרדס חנה-כרכור") ביחד עם ניצולי השואה ובני הדור השני. פרויקט מיוחד איתו רצים כבר למעלה משני עשורים הבמאים והשחקנים, עירית ועזרא דגן.
אני זוכר שלאורך תקופת החזרות היו תלמידים אשר ניגשו אליי ושיתפו בלחץ שנוצר סביבם בשל מחויבויות הפרויקט לצד הדרישות הלימודיות. הסברתי לאותם תלמידים שבעוד מס' שנים כשהם ינסו להיזכר בחוויות מתקופת התיכון כנראה שלא יעלה בזיכרונם מה היה "במבחן במתמטיקה".. אלא דווקא ההשתתפות בפרויקט המיוחד- 'תיאטרון עדות'.
המפגשים, החזרות, הקשר הבין דורי, ועליית ההצגה- חוויות אשר ללא ספק ילוו אותם לאורך החיים.
ואכן ההצגה הייתה מרתקת. התלמידים, ניצולי השואה ובני הדור השני היו נהדרים. הקשר שנרקם ביניהם דרך המפגשים יצר חיבור מיוחד על הבמה וכן תחושות חזקות בקהל. אישית נהניתי לראות את התלמידים בזווית שונה, האופן בו הם התפתחו ונפתחו בזכות השתתפותם בפרויקט, התפקידים אשר נתנו להם כלים להמשך ואף החדירו בהם תחושות של סיפוק, מסוגלות והעצמה אישית.
המפגש הבן דורי והעברת זיכרון השואה לדור הצעיר הוא בעל חשיבות עצומה.
מרגש לראות איך הפרויקט נותן לניצולים ובני הדור השני *חיות* לכך שעדותם מסופרת ולצידם את בני הנוער אשר מעניקים לאותם סיפורים *חיים* על הבמה.
*"עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל" (יגאל אלון)*
תודה על הזכות,
דן חיים פליישר - מנהל השכבה
