רגשות לפרויקט תיאטרון עדות לדורות
2022
ביום הראשון שהוזמנתי לפרויקט
לא ידעתי את מי אפגוש ומה יהיה התהליך.
ועם כל מפגש הסתבר לי שאנשים הגיעו לפרויקט
על מנת לספר את סיפור חייהם בתקופת המלחמה.
המפגשים היו מאד חברותיים ומעניינים ועניניים,
ובהנחיתם של עירית ועזרא דגן גם אני התחלתי
לספר על עצמי תקופה שנשכחה ממני לפני שנים.
לקראת ההכנה הסופית של הפרויקט
ולקראת ההצגה התקיימה חזרה גנרלית
עם תלמידי כיתה ח'
אשר לקחו על עצמם להופיע בהצגה עם
סיפורינו בפני קהל
המפגש היה מאד טעון רגשות
(אמנם לא שמענו את הילדים
אומרים את הטקסט שלהם כיון שישבנו מאחוריהם)
אך נהניתי מאד לראות אותם
מציגים וזוכרים הכל בעל פה.
לאורך השנה כשסיפרנו את סיפור חיינו, היה מאד מעניין לשמוע את הסיפורים של כל אחת ואחד מהניצולים
סיפורים שונים וטעונים רגשות, הסתכלתי על הילדים
שישבו קשובים והתענינו בקורות החיים שלנו
הרגשתי שאני אחת מהילדים,
מספרת את סיפור חיי בתקופת המלחמה
והרגשות צפים ועולים ומזכירים נשכחות
(למרות שהייתי תינוקת, כנראה שנחרט בזיכרון
תקופה קשה ולא נעימה)
היו לילות שחשבתי על הורי שלא סיפרו ולא דברו
על תקופת המלחמה.
אני מאחלת לכולם שלא נדע
זמנים קשים ושנחייה חיים נורמטיביים
עם הנאות ושיהיה לכולנו בריאות טובה ואיתנה.
תודה לילדים המקסימים על הרצון והיכולת
להציג בפני קהל את סיפורי החיים המרגשים
על מנת שלא ישכחו כל המאורעות שהתחוללו
בעולם בתקופת מלחמת העולם השנייה.
ולמרות הקשיים נשארנו בחיים על מנת
לספר לידע את הדורות הבאים.
בתודה לעירית ועזרא דגן
ולכל ילדי כיתה ח' שהשתתפו הפרויקט
רותי אלמוג
פרדס-חנה
