עופרי אורן

אורט אלתרמן, נתניה 2019

סיכום פרויקט "תיאטרון עדות" - עופרי אורן

איך מסכמים שנה ארוכה ועוצמתית?

הכל התחיל כשעזרא הגיע אלינו לפני יותר משנה והציג לנו בפעם הראשונה את הפרויקט. מיד ידעתי שאני רוצה להיות בפרויקט החשוב הזה ולשמחתי כך היה.

לפני שהתחלנו את הפרויקט עלו לא מעט שאלות, האם יהיה קשה לשמוע כל כך הרבה סיפורים על השואה, האם אחשף לדברים קשים מידי, האם הניצולים יאהבו אותנו, האם נרגיש בנוח ביחד?

במפגש הראשון קבלתי מענה לכמה שאלות, מיד בתחילת המפגש התיישבנו בין הניצולים ופטפטנו, המפגשים הראשונים היו קלילים ומהנים בלי יותר מידי סיפורים קשים ולאחר כמה שבועות כשכבר התחברנו והתאקלמנו התחילו הניצולים לספר לנו על ילדותם הנוראית והבלתי נתפסת. היו כמה פעמים שהניצולים התרגשו וכמה כמה פעמים שאנחנו, הילדים התרגשנו. רוב הסיפורים ששמענו מהם מאוד קשים לעיכול. אינך יכול לדמיין מציאות כל כך אכזרית ומעשים ומראות נוראיים שהם עברו בגילי או אפילו בגיל יותר קטן. ככל שהפרויקט המשיך ועבר זמן התחברנו יותר לניצולים. לכל ניצול היו בערך 2 ילדים שישבו איתו תמיד וליוו אותו במהלך כל הפרויקט. אני ישבתי הרבה ליד מרדכי, אולם גם התחברתי מאוד אל שרה שאותה שיחקתי בהופעה המסכמת.

כל פעם אני חיכיתי ליום ראשון, ובכל פעם שהם הגיעו עם ההסעה יצאנו, קבלנו את פניהם וליווינו אותם עד לכסא, דאגנו להם למים ובהפסקה תמיד הכנו קפה והבאנו נשנוש. הרגשנו כאילו הם סבא וסבתא שלנו.

במפגשים עם הניצולים לא רק דיברנו והקשבנו, לפעמים ציירנו ושחקנו. היו הרבה פעמים ששיחקנו יחד, שאנחנו הילדים הצגנו קטע ממשהו שעברו ואפילו הניצולים שיחקו איתנו.

שיא הפרוייקט היה במופעים שהעלנו ביום השואה בהיכל התרבות בנתניה.

המשפחה והקהל מאוד התרגשו מהסיפורים של הניצולים ומהשילוב שהיה על הבמה, בין הניצולים, לבינינו, הילדים ששיחקו אותם כשהיו בגילנו.

הפרויקט היה מאוד משמעותי עבורי. אני מודה על ההזדמנות שניתנה לי להיות חלק מהפרויקט החשוב הזה. אני אזכור ואספר עליו במהלך החיים.

עופרי – תיאטרון עדות נתניה 2019