נגה

כששמעתי על הפרויקט חשבתי לעצמי...

"מגניב הקטע הזה של התיאטרון, אני רוצה להיות חלק מזה.

אני בטח אצטרך לשנן קצת טקסט ולעשות חזרות אבל זה התחום שלי, אני אוהבת תיאטרון.

כל הצגת בית ספר, כל טקס ישובי, תמיד הייתי זו שמתנדבת לשחק." 

כשבאמת נכנסתי לפרוייקט הבנתי כמה טעיתי.

 הקשבתי לסיפורים עם משמעות כל כך עמוקה והבנתי שהמטרה של הפרויקט הזה היא להנציח.

 עוד מעט לא יהיה את מי שיספר  ממקור ראשון את הזוועות האיומות האלו שקרו לעם שלנו, לעם החזק שלנו.

התחברתי באופן כל כך חזק עם המבוגרים ועם הילדים בפרויקט.

הפרויקט הזה שינה אותי.

 בכיתי, שמחתי, התרגשתי, כאבתי וסבלתי את סבלם של האנשים החזקים והמדהימים האלה שנהפכו לחלק כל כך משמעותי בחיי.

החוויה המעצימה הזו, בניצוחה המדהים של עזרא ועירית דגן וכמובן נמרוד, עומרי ואליסה שלקחו חלק בפרויקט הזה.

הם האנשים שזכאים למחיאות כפיים סוערות מצד כולנו, על עבודת הקודש שהם עושים, ועוזרים לנו לזכור ולא לשכוח.

כמו כן, בהזדמנות זו הייתי רוצה להודות למבוגרים שאזרו כוחות נפשיים עצומים ושיתפו את סיפור חייהם.

הם ראויים להערכה ואהבה עצומה.

אנחנו יוצאים מפה היום ליום שאחרי. 

לימי שני פנויים, בלי מפגשים, בלי חזרות, בלי לשננן טקסט. אבל דבר אחד אני יכולה להבטיח בוודאות.

כשנצא מפה היום, ליום שאחרי, נצא עם זכרונות.

והזיכרונות הללו, ילוו אותי לכל החיים ואני יותר ממקווה שהם ילוו גם אתכם.

מבואות הנגב 2

נגה ירדני