לפני יותר משנה, תלמידים מבית הספר באו לספר לנו על החוויה שלהם מפרוייקט שנקרא "תאטרון עדות". כבר באותו רגע ידעתי שאני רוצה ליהיות חלק מפרוייקט חשוב זה.
אני זוכרת שהסבירו לנו שאנחנו עומדים להיפגש במשך שנה, מידי שבוע, עם קבוצה של אנשים מבוגרים ששרדו את השואה. אני חשבתי על סבא שלי, זיכרונו לברכה, שגם הוא, כשהיה ילד צעיר ממני, שרד את השואה.
חשבתי כמה חשוב להנציח את הסיפורים של השורדים. כל שבוע נפגשנו עם הניצולים והקשבנו לסיפור חייהם. לפעמים בכינו, שמחנו, התרגשנו ובעיקר התחברנו לאנשים מדהימים, שהפכו לחלק משמעותי בחיים שלנו.
בחודש האחרון של החופש הגדול, עבדנו על הסיפורים שהפכו להצגה. כל אחד מאיתנו, קיבל תפקיד, כאשר חלקינו משחק את הניצולים עצמם שאת סיפור חייהם שמענו ועיבדנו לאורך השנה.
כשעבדנו על ההצגה חווינו ממש את תקופת השואה ויכולנו להבין, להרגיש ולהפנים מה שעבר על השורדים.
לפני פחות משבוע הופענו בפעם האחרונה לפני המשפחות והחברים שלנו. כולנו בכינו מהתרגשות, גם בגלל החוויה המעצימה שעברנו וגם בגלל שכולנו הבנו, כי הפרוייקט המיוחד, שזכינו להשתתף בו, עומד להסתיים ולא נפגוש עוד, באופן קבוע אחת לשבוע, את האנשים המדהימים והמיוחדים שהכרנו.
בהזדמנות זאת, אני רוצה להגיד תודה ענקית לעירית ועזרא דגן, שעברו איתנו את החוויה המדהימה והמצמררת הזאת. אני רוצה להודות למבוגרים שהסכימו לקחת חלק משמעותי בפרוייקט ולשתף אותנו בסיפור חייהם.
אני לא אשכח בחיים את החוויה שחוויתי ועד כמה הייתי גאה להשתתף בתאטרון עדות.
מיקה פז
כיתה ט', בי"ס עמקים תבור 2017
