חוליאטה

תודה 
תודה על הזכות להכיר 
תודה על הזכות להיות חלק
תודה על הזכות להתקרב ולהתחבר
תודה על הזכות להכיר את האנשים הכי מדהימים שהכרתי אי פעם, אלו שמילאו לי חורים חסרים בלב, אלו שמדי פעם ריגשו אותי עד דמעות, סתם כי קמו ממקומם, סתם כי נשמו מאותו אוויר שלי, וסתם כי פשוט חיו מולי. הכרתי את התופת ואת הזעזוע מקרוב, הצלחתי לנשום את האוויר המזוויע שהם נשמו, לרגעים הרגשתי כאילו אני שם, וזה רק מהסיפורים שלהם ורק מהעדות שלהם ורק שלהם. לפעמים נדמה לי איך זה אפשרי לעבור את הדבר הנורא ביותר עלי האדמות ולמרות הכל להתקדם ולהתפתח, לגדול ולצמוח, בשמחה ובאושר, באהבה ובחברות שאין כמותה. תודה על החיוך כל בוקר שהצליח לגרום לנו להשיג קצת יותר פרופורציות לחיים ושגם אם קיבלנו 75 במתמטיקה עלינו לחייך ולשמוח כי החיים ממשיכים ויש להמשיך אותם אך ורק בטוב. 

תודה על הזכות להיות חלק מפרויקט מטורף ומדהים שלא הייתי מוותרת עליו, פרויקט שמקרב אותך בצורה כה מיוחדת לאנשים שלא היית יכול להתקרב אליהם כנראה אם לא בפרויקט זה. כל שבוע, ציפייה להיפגש עם אנשים שרחוקים מלהיות מי שכולם מצפים שיהיו חברים שלנו, הרי בני נוער הם חברים של עוד בני נוער בגילם, אך מבחינתי אתם גם בגילנו ומדי פעם גם פחות, תודה על פרויקט שקירב בין בני נוער ובין בני נוער בנפשם שמבחינתו הכי קרובים שיש להיות החברים הכי הכי שלנו, ולנו זה לא משנה יותר מה מצפים.

תודה על הזכות להתקרב ולהתחבר לחברים שהיום הם חד משמעית פי 100 יותר קרובים אליי, אלו שיבינו אותי, אלו שעברו ביחד איתי במשך שנה שלמה את החוויה הזו, חלק בצורה רגשית יותר וחלק פחות, אבל כולנו עברנו אותה י ח ד. אנחנו קבוצה שאי אפשר לפלג , אנחנו הקבוצה, אנחנו זה אנחנו ואין אני באנחנו. ידעתי שאם יקרה לי משהו יש את ימי ראשון בבוקר ואז כבר אוכל לפרוק ולקבל עצות מהחברים שלי, הכי טובים שלי, אלו שיבינו אותי ואלו שיזכירו לי שהכל יהיה בסדר. ורק על זה לא אשכח אתכם לכל החיים, כי חברים אמיתיים לא שוכחים אף פעם. 

תודה לעירית ועזרא דגן על הנחיית הפרויקט הכי מקודש ששמעתי עליו אי פעם, פרויקט שעושה את הבלתי אפשרי ואוכל אותו בלי מלח, תודה על הצחוקים, על המשברים, על הנקודות שהיה קשה באמת אבל התגברנו, תודה על הכאב והאושר הכי מאושר שיש ותודה על הזכות. אז תודה לאנשים הכי מדהימים שהכרתי אי פעם וכמובן החברים החדשים שלי, שושנה, אלקה, מרדכי, בן ציון, שמואל, חווה ושרה. ואיך לא, תודה לחברים שלי, לקבוצה שלי, עופרי, רותם, אגם, סתיו, אמה, אגם, רומי, קארין, אגם, אוריאן, נועה ועידו.