בהתחלה, כשחני, היועצת הציעה לי ללכת לתיאטרון עדות אני לא ידעתי לאן אני נכנסת, אני חשבתי סבבה.
אני אצא משיעורים אשמע סיפורים חשובים ומעניינים וסבבה כזה. עכשיו אני רואה שזה הרבה יותר מזה.
יש ילדים שם שאני בחיים לא דיברתי איתם ועכשיו אנחנו חברים טובים.
ישנו אחד אצל השני, נפגשנו כמעט כל יום והתגבשנו.
את זכות גדולה להשתתף בפרויקט כזה ולשמוע את זה מדור ראשון כי עוד כמה שנים לא יהיו הרבה כאלה לצערי. נהניתי ללמוד מעירית ועזרא תיאטרון וסובלנות.
במשך התהליך גם התחברנו למבוגרים, הבאנו להם קפה בהפסקות, דיברנו איתם והתחברנו. נחשפתי לסיפור שבדרך אחרת הייתה לי הרבה יותר קשה לשמוע.
בהתחלה כל אחד ישב ליד חבר שלו ולא באמת דיבר אבל כל שבוע שהתהליך המשיך אז התחברנו גם למבוגרים וישבנו גם לידם.
עכשיו אני מבינה לאן נכנסתי, נכנסתי למקום בטוח שבו כל אחד יכול לספר את הסיפור שלו ולשחק בלי ששופטים אותך, מקום שכולם שם אוהבים את כולם ותמיד מחכים ליום שני שניפגש ושמישהו אחר יתחיל את הסיפור שלו.
לסיכום אני חושבת שנכנסתי לפרויקט מדהים ועצוב לי שהוא נגמר.
אוהבת דפנה שרעבי
בית אור קדרון 2022
