קמתי בבוקר ופשוט הייתי עצובה. הפרויקט הסתיים. לא האמנתי שיגיע היום ובכל זאת הוא בא.
לפני שנה כשבאו אלינו נציגות בוגרות הפרויקט ושאלו מי רוצה להשתתף בפרויקט שנקרא "תיאטרון עדות" ליבי ישר התנדב. כששמעתי שנבחרתי להיות מ-15 הילדים שהשתתפו בפרויקט זינק ליבי מרוב התרגשות ואושר. כשהתחיל הפרויקט סבתא רבא שלי נפטרה בהיותה בת 91 .כשעוד לא נולדתי היא סיפרה כל הזמן את סיפורי השואה לאימי ולאחרים משום שלא ידעה אחרת. אבל כשבגרתי מספיק ושאלתי לסיפוריה היא כבר לא יכלה לספר ולכן החלקים ששמעתי מסיפורה היו מאימי.
פרויקט זה הביא אותי למקום אחר, לעולם אחר. אני קיבלתי מתנה שאי אפשר להסביר במילים. אי אפשר לראות אותה .זו מתנה שאפשר רק לחוות, ואני חוויתי אותה על הצד הטוב ביותר.
אני יצרתי קשרים מדהימים ואמיתיים עם ניצולי השואה ,עד לביקור בביתם ביוזמתי .אני מפחדת ממה שיקרה לאחר סיומו של הפרויקט ומקווה שהקשר ימשיך.
אחר כל סיום של מפגש חיכיתי למפגש הבא. אני כל כך מודה לכם עירית ועזרא על שחשפתם אותי לדבר המדהים והמיוחד במינו. תודה על הכלים שנתתם לי להמשך החיים. תודה על הקשרים ,הלמידה, העזרה והכל. תודה שנתתם לי להיות חלק מפרויקט זה .
הפרויקט עזר לי להיות אדם טוב יותר. הוא לימד אותי להעריך יותר דברים. הוא לימד אותי מהו עצב אמיתי, ומהי אהבה. הוא לימד אותי על אומץ ועל גבורה, על חיים ועל מוות ועל התמודדות .
הוא לימד אותי מהי שמחה אמיתית. הוא לימד אותי משהו שאני לא יכולה להסביר במילים. הוא לימד אותי על עצמי.
אני לא מאמינה שהפרויקט נגמר, אבל הוא אף פעם באמת לא הסתיים, כי הוא ישאר וילווה אותי לאורך כל החיים.
אבישג – מבואות הנגב