ת י א ט ר ו ן ע ד ו ת
כבוד ראש עירית ת"א יפו מר רון חולדאי
גב. דפנה לב- מנהלת מינהל החינוך
ניצולי שואה יקרים ובני משפחותיהם הנרגשים,
תלמידינו משכבת ט' המשתתפים בפרויקט "תיאטרון עדות" ובני משפחותיהם הגאים, הורים, מורים, אורחים נכבדים,
ערב טוב לכולכם!
בעוד דקות ספורות נצפה בהצגה ייחודית של תיאטרון עדות "לספר כדי לחיות", ונהיה כולנו כאן שותפים לחוויה מצמררת נוגעת ללב. אני עדיין בהתרגשות מהמפגש המיוחד והמרתק שהיה לנו לפני שבועיים עם תלמידי יב' מגרמניה – מהעיר קלן שלומדים שם את נושא השואה במשך שנתיים. השנה לראשונה הם השתתפו בתוכנית דומה לתיאטרון עדות- נפגשו במשך שנה עם ניצולי שואה – ילידי גרמניה, שמעו את סיפוריהם הקשים מתקופת השואה והעלו אותם על הבמה.
בני הנוער הגרמנים – דור שלישי לנאצים, לא אשמים אבל מרגישים אשמה, לא עשו עוול בעצמם אבל נושאים על גבם את מעשיהם הלא אנושיים של הסבים והסבתות. ולכן, התהליך שהם עברו – היה מורכב וקשה במיוחד.
בערב ההצגה התרגשנו לראות אותם מתרגשים עד דמעות אחרי הסצנה שהעלו תלמידינו מתוך ההצגה שנראה עוד מעט. את ההופעה שלהם הם סיימו באחיזת ידיים עם שורדי השואה וזמזום המנון התקווה שלנו, וכשכל הקהל באולם הצטרף אליהם במילות התקווה הם ממש התייפחו. לא תיארנו לעצמנו שכל-כך נתרגש, ובמיוחד התרגשנו מהחיבור היפה שנוצר בין תלמידינו משתתפי תיאטרון עדות לבין בני הנוער הגרמנים בשל החוויה המקבילה שעברו. אכן מפגש יוצא דופן שהותיר את רישומו עלינו.
אחת המורות שלנו להיסטוריה כתבה לי מיד לאחר ההצגה: לאחר צפייה בקטע מהופעת תיאטרון העדות של תלמידינו וגם צפייה במופע של הקבוצה הגרמנית, אני מבינה כמה חשוב הפרויקט המדהים הזה, שגורם לילדים להבין שההיסטוריה, המאורעות הרחוקים הללו, נחוו ע"י אנשים בשר ודם, ומקרב את המאורעות האלה אלינו, ובנוסף פרויקטים מסוג זה, שמחברים בין אנשים, ניצולים, ובין ילדים, בין סיפורים לבין אנשים בונים את החוש המוסרי, האמפטי ומחנכים לאחדות ולאכפתיות. פרט לתחושת האחדות שפרויקט מסוג זה יוצר, מה שמאד הרשים אותי הייתה תחושת האחדות שעלתה מהמפגש עם הנוער הגרמני. הנערים הגרמנים הזילו דמעות רבות מהסיפור שהציגו תלמידינו, והתלמידות שלנו מ-ט' אמרו שכאשר ראו את הנערים הגרמנים על הבמה עם ניצולי השואה, הן הבינו כמה חשוב להבין את המורכבות שבצד שלהם-הדור השלישי שלא עשה עוול בעצמו אך צריך לשאת את העוול של הדורות הקודמים.
המחשבה על החיבור בין הנוער הגרמני לניצולי השואה חידדה עבורן את הכאב והמורכבות החיה שבצלקות העבר. אני חושבת שחוויה כזו מפתחת תחושה של אחדות אנושית יותר מכל שיעור שנלמד בכתה. נוכחות באירועים מדהימים כאלה מזכירה לי כמה אני שמחה להיות חלק מבית ספר שנותן במה לאירועים מסוג זה, לתהליכים חינוכיים כאלה שיוצרים לא רק תלמידים טובים יותר, אלא בני אדם טובים יותר. (סוף ציטוט).
ואכן, אין ספק שהפרויקט של תיאטרון עדות תורם רבות לעיצוב אישיותם ולפיתוח החמלה והרגישות של תלמידינו שעברו מסע רגשי כואב עם ניצולי שואה ובני דור שני לשואה שגם להם תרומה חשובה. מפגשים אלה הם הזדמנות חשובה לשורדי השואה לספר את סיפורם הכואב ובתוך כך גם לדפדף בימים שלפני והימים שאחרי: הימים שלפני, הם הימים המאושרים עם ההורים והמשפחה, טרם פרוץ הרוע המוחלט לתוך עולמם, והימים שאחרי, הם הימים שבמהלכם גייסו את שארית רוחם וגופם, קמו מן האפר הקימו משפחות ועשו מאמצים רבים להשתלב במעגלי העבודה והחיים.
לאחר התהליך המורכב שעברו תלמידינו עם שורדי השואה ובני הדור השני במשך שנה, הם יעלו יחד איתם הערב על הבמה ויציגו את חוויות האימה, ההשפלות, האובדנים והסיוטים שידעו הניצולים בתקופת השואה, ולאחריה.
תלמידינו אינם שחקנים, הם מצליחים להציג את הסיפורים הקשים ששמעו בזכות החוויות החזקות שעברו עם ניצולי השואה, ובזכות ההזדהות העמוקה, והקשר שנוצר עם הניצולים.
לפעילות הממושכת המובילה אל העלייה לבמה, תרומה חשובה הן לניצולים והן לתלמידים וכמובן תרומה משמעותית להנצחה ולתיעוד שחשיבותם רבה בעולמנו שבו הכחשת השואה הפכה לעניין שבאופנה.
עבור ניצולי השואה, העבודה במסגרת "תיאטרון עדות" מורכבת, מכאיבה ומחייבת את הניצולים לפתוח את תיבת הזיכרונות המודחקים ולחלוק אותם עם בני הנוער שבתחילת הדרך, הם להם זרים גמורים.
בזכות יכולת ההקשבה וההכלה של תלמידינו ובזכות הרגישות היפה שהם מגלים כלפי הניצולים, הופכים הדברים בהדרגה לדיבור המתפתח ולשיח מתמשך שאת גילומם נראה כאן על הבמה. כך קורה, ששתיקות של שנים הופכות למונולוגים ומונולוגים פנימיים הופכים לדיאלוגים.
אני מבקשת להודות בראש ובראשונה לניצולי השואה שהשתתפו בפרויקט שגזל מהם ודאי כוחות נפש מרובים. הם כאילו הבינו פתאום שעל כתפיהם מונחת שליחות חשובה – לספר לעולם, בעדות מכלי ראשון, את שאירע בתקופת השואה.
תודה מכל הלב לתלמידינו הצעירים מאד משכבת ט, שהטו את אוזניהם ופתחו את ליבם אל הניצולים. אני עומדת נפעמת נוכח מספרם הגדל והולך של תלמידינו המבקשים להשתלב בפרויקט זה. נכונותם של צעירים לעסוק בנושא קשה ומכאיב זה, אינה מובנת מאליה כלל וכלל. אתם ראויים להערכה רבה.
תודה גם לכם ההורים על התמיכה הרבה בילדים ועל החינוך הערכי שאתם מעניקים להם – ואנחנו עושים מאמצים להמשיכו בבית הספר.
ותודה גדולה מכולנו לשחקנים הנפלאים עירית ועזרא דגן, יוזמי הפרויקט שמנהלים אותו במקצועיות רבה וברגישות רבה.
אנחנו שמחים שבחרתם בנו לפרויקט החשוב שהוא אחד הפרויקטים היותר ערכיים שלנו.
יהא מפעל זה בבחינת אנדרטה למי שלא שרד את התופת ולזיכרונות הניצולים.
אתם – כל היושבים כאן באולם מחויבים להעביר הלאה את הסיפורים המצמררים שתשמעו הערב.
יהא מפעל זה תמרור אזהרה הקורא לכולנו :
"שואה – לעולם לא עוד!"
