התוכן העיקרי

תל מונד

תמונתה של קלרה ברקאי (מיזלבך) קלרה ברקאי (מיזלבך)
נולדה ב-1927 בנויפשט שבהונגריה. בת לאנטל וגיזלה, אחות לאריה, יוסף וציפורה. המלחמה הגיע אל נויפשט ב-1944, שם הועברה לגטו נויפשט. לאחר מכן הועברה לבית חרושת, שם לנה בחצר, משם העבירו אותה למחנה אושוויץ שבפולין .שם שהתה עד לסיומה של המלחמה. ב-45 חזרה לנויפשט. בשנת 46 הפליגה על ספינת מקס נורדאו ועלתה לארץ. בשנת 46 נישאה לאברהם סילאגי, לאחר מכן התגרשה והתחתנה בשנת 71 עם אברהם ברקאי (משם השם משפחה) ולאחר מכן התגרשה שוב. לקלרה בן ובת:רענן וחנה, 7- נכדים ו 6-נינים.
תמונתה של דינה דואני (לחמיש)

דינה דואני (לחמיש)
נולדה בשנת 1938 בבינגזי. הוריה מרים (תימם) וחלפו לחמיש, אחיה: אברהם, רחל, אסתר, חנה, תקווה, ובת שבע. בתחילת המלחמה, כשהייתה בת 3 הועברה למחנה ג'אדו שבלוב. שם שהתה עם הוריה, אחיה אברהם ואחותה רחל. בסוף 42 יצאו מהמחנה וחזרו לבנגזי. בשנת 49 ב-1 באוגוסט, עלו ארצה הוריה, אחיה אברהם, רחל ואסתר ודינה. בשנת 57 ב- 14 לאוגוסט, התחתנה עם רחמים דואני, ולהם 4 ילדים: מנחם, שמחה, צביקה, ומירה. כיום יש לה 12 נכדים ונינה אחת.

תמונתה של מינה לזר (שוורץ)

מינה לזר (שוורץ)
נולדה בשנת 1922 בעיר בוזאו ברומניה ברומניה למשפחת שוורץ. ההורים יצחק וברטה והאחים: סימון, שריקה ואהרון. האם ברטה נפטרה כשמינה הייתה בת 6 חצי, והאב נפטר בהיותה בת 12. מינה גודלה ע" אחיה סימון ושריקה. בתחילת המלחמה, בהיותה בת 15 הועסקה בעבודות קשות במחנה צבאי רומני. עם תום המלחמה, בהיותה בת 17, עברה לבוקרשט, שם החלה את לימודיה, אך סולקה בגלל היותה יהודייה. ב- 44 נישאה לפטר לזר. ב- 54 עלתה לארץ עם בעלה ובנה היחיד, לוצ'י, והתיישבו בתל מונד. פטר בעלה נפטר לפני כ- 13 שנים. מינה כיום סבתא ל- 4 נכדים.

תמונתו של אפרים פורת

אפרים פורת
נולד בשנת 1922 בכפר ואניולה בהונגריה, בנם היחיד של מרדכי פייפר וזהבה לבית שוורץ. בסוף 43, עם כניסת הגרמנים, בהיותו בן 11 עברה המשפחה לשלגו-טאריאן. האב גויס למחנות עבודה של הצבא ההונגרי, את אביו פגש רק בארץ. אפרים גויס לעבודות כפייה באונגבר בקרפטים. האם זהבה הועברה לגטו ומשם לאושוויץ ולא חזרה. אפרים נמלט וחזר לשלגו-טאריאן. בבודפשט הצטרף לתנועת "העובד" ועלה לארץ ב- 45 באנייה "וינגייט", שנתפסה בידי הבריטים. שהה בעתלית ועבר לתל יוסף. ב- 46 הועבר ע"י הבריטים לרפיח. ב- 47 עבר לכפר יהושע. ב- 48 גויס לצה"ל למחוז הנגב. ב- 53 נשא לאישה את שרה לבית צוויג, כל השנים היה עובד סוציאלי בפנימיית "חברת נעורים", וב- 57 עברו לתל מונד. לאפרים ושרה בן ובת: יואב ורבקה ונכד אחד.

תמונתה של לאה קליין (ליטנר)

לאה קליין (ליטנר)
נולדה בשנת 1923 במושבה דמשר שבהונגריה, להוריה מרדכי - יוג'ף, וחייה - אטר לבית ברון. בתחילת המלחמה הייתה לאה בת 21 כשנלקחה לאושוויץ. מאושוויץ הועברה לאה לרבנסברוק. ב- 45 בגרמניה, הסתיימה המלחמה בשביל לאה. ב- 45 נישאה למשה קליין. ב-46 הפליגה לארץ באוניית "כנסת ישראל", שנתפסה בידי הבריטים ונשלחה לקפריסין. שם שהתה 9 חודשים. לאה עלתה לבסוף לארץ בשנת 46. ללאה 2 בנות-: חיה ודליה, 6 נכדים ו- 8 נינים.

תמונתו של אשר ארד אשר ארד
נולד ב- 1938 בפלואשתי שברומניה. בנם של מלכה (נחמנזון) ואריה אגטשטיין, לאשר שלושה אחים ואחיות: משה, שרה ודוד. ב-39 עם פרוץ המלחמה, אשר היה עדיין תינוק בן שנה. במשך המלחמה ועד סופה אשר ומשפחתו נשארו בביתם, בסוף המלחמה אביו חזר הביתה אחרי שנתיים ממחנה עבודה. ב-47 הפליגו אשר ואחותו שרה לארץ, באונייה בשם פן-קרשצ'נת. בהגיעם לארץ נעצרו בידי הבריטים ונשלחו לקפריסין. שם שהו 4 חודשים. ב-48 הגיעו לארץ. בצבא שירת אשר בחיל השריון, ובשנת 60 נשא את חווה בן יעקב לאישה. לאשר וחווה בן ושתי ובנות: מלי, מיקי ומאיה ו- 9 נכדים. כיום עוסק אשר ברפואה הוליסטית.
   
נר הזיכרון - דור שני בפרויקט תיאטרון עדוּת בתל מונד
   
תמונתה של שרה ויסברג שרה ויסברג
"נולדתי בתל מונד ב-1948 לחנה וצבי ליברפרוינד ז"ל ששרדו את התופת בפולין, ועלו לארץ אחרי שאיבדו את בני משפחותיהם וילדיהם. אבא צבי ז"ל איבד את אשתו רוז'יה לבית גליקסמן ואת ילדתו חנהלה' בת ה- 3 באושוויץ, ואימי חנה ז"ל איבדה את בעלה יוסף קורנפלד ובנם זיגוש בן ה-6 באקציית הילדים במחנה פלאשוב. חנה נדדה בכפרי פולין, התגנבה לגטו קרקוב, נשלחה למחנה פלאשוב, ומשם הועברה למחנה סקרז'יסקו, והועסקה במפעל לייצור חמרי נפץ ושוחררה לאחר צעדת המוות.
אבא צבי הועסק במחנות כפייה הצבא הגרמני באזור גרוס רוזן. לאחר המלחמה, ב-45 נפגשו צבי וחנה במחנה עקורים בגרמניה והפליגו בספינת המעפילים "אקסודוס" - "יציאת אירופה 1947", נתפסו ע"י הבריטים והוחזרו לגרמניה. הם עלו שוב לארץ באפריל 48 בעלייה בלתי ליגאלית, זמן קצר לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, והקימו את ביתם בתל מונד.
נולדתי להורי בהיותם בגיל מבוגר יחסית, ונתתי משמעות לחזרתם לחיים. אני מודעת עד היום לאושר הרב שהסבתי להם, בכך ראו את ניצחונם על הצורר הנאצי. אני נשואה לאהרון ויסברג ולנו שתי בנות ענת ומיכל וארבעה נכדים מקסימים: יפתח, אייר, אורי וניצן, גם הם תושבי תל מונד.
כיוון שאנו "העדים של העדים", שנינו מקדישים זמן רב לנושא זיכרון השואה והנצחתה, ופעילים בארגוני הקהילות שמהן הגיעו ההורים: כשאנוב, ודוביצה ורובנה, כל זאת מתוך תחושת שליחות להנחיל לדורות הבאים את מורשת השואה ולהוקיר את עובדת היותנו עם חופשי בארצו..."
תמונתה של צילה- שרה מצרי (קייט)

צילה- שרה מצרי (קייט)
"נולדתי בסוף 1948 בלובלין שבפולין להורי לובה זילברשטיין וישעיהו קייט שנשארו בחיים על אף שמשפחתם הושמדה. נולדתי בבית חולים קתולי בליל חג המולד ואמי ראתה בזה אירוע סמלי שציין את ניצחונה על כל מי שרצה להשמידה. אמי נולדה וגדלה בעיר לודז' לרפאל וצירל זילברשטיין וחיה חיים נוחים כבת הצעירה במשפחה. כשהגרמנים סגרו את הגטו החליטה אמי, שהייתה אז בחורה צעירה ויפה, לברוח ביחד עם חברים לאוקראינה. משם היא המשיכה לנובוסיבירסק. למרות שחלתה מאד, היא שרדה ובתום המלחמה חזרה לפולין כדי לגלות שכל משפחתה הושמדה.
אבי נולד וגדל בפולבי שליד לובלין לשרה ומוטל קייט. כאשר נכנסו הרוסים לאזור שרת אבי כחייל בצבא הפולני ונלקח בשבי הרוסי והובל לסיביר, בדרך אבי וחברו הטוב קפצו מהרכבת והסתתרו. הגיעו לטשקנט ושם עברו את תקופת המלחמה בחברת רועים ועבדו אתם. לאחר המלחמה חזר אבי לעירו כדי לגלות שהוליכו את כל הקהילה למיידנק להשמדה.
הורי נפגשו ונישאו לאחר המלחמה בדרך חזרה לפולין. הכאב על הדרך שבה בני המשפחה אבדו והחיפוש אחר שרידי משפחתם ליוו אותם עד יומם האחרון. הם עצמם נשארו בחיים תודות לתושייה שלהם ויצר החיים שגבר על הכל.
עלינו ארצה במאי 50 באנייה "קדמה" שזו הייתה הפלגתה האחרונה. אמי זכתה לראות את נכדיה, אך מתה בגיל צעיר יחסית. אבי, שהאריך חיים אחריה זכה לראות גם נינה. נישאתי בשנת 68 לאליהו מצרי, ולנו 4 ילדים: אופירה, נועה, יונתן-מנשה ורוני-נוריה ו- 4 נכדים. אני נהנית מילדי ונכדי ומהידיעה שתודות לרוח הלוחמת של הורי אני מגדלת את השבט הקטן שלי".

תמונתם של כל משתתפי הפרויקט