התוכן העיקרי

תל אביב 2011

 

 תמונתה של גניה שניידר- ז'בנר (ליכטשיין) גניה שניידר- ז'בנר (ליכטשיין)
נולדה בשנת 1924 בביאליסטוק, פולין. המשפחה התגוררה בקריוקי, בתם היחידה של אלימלך וחיה לבית מרכל. ב- 41 נאסר האב בידי הרוסים ובהמשך נשלח למיידנק ולא חזר. גניה בת ה- 14 ואמה הועברו בנסיעה של חודש ימים לנובוסיבירסק ברוסיה, ליערות תייגה. ב- 45 לאחר המלחמה חזרה לביאליסטוק, והצטרפה להכשרה של הקיבוץ המזרחי. עם ארגון הבריחה עברו לשצ'צין ואחרי זמן קצר הועברו למחנה עקורים בברלין. ב- 46 נישאה למרדכי. ב-47 נולד להם הבן הבכור דב. בשנת 49 הפליגו לארץ דרך מרסי שבצרפת, בספינה "נגבה" לארץ, דרך 'שער עליה' ומחנה עולים בבית ליד, עברו לרמתיים וב- 55 עברו לתל אביב. לגניה שני בנים דב וחי, 4 נכדים ו-2 נינים.

 
 תמונתה של שולמית קצבורג (פרידה צ'ובוטרו) שולמית קצבורג (פרידה צ'ובוטרו)
נולדה בשנת 1935 בגזריה שברומניה. בתם של ישעיהו שיים צ'ובורטו בראונשטיין ונסיה גרינברג. אחות לחמישה: דוד משה, חונה-בר (חנוך), גולדה (זהבה), חיים, ורבקה'לה. בתחילת
המלחמה הייתה שולמית בת שש וחצי. ב- 41 המשפחה גורשה מגזנייה למויינשט ואחרי כחודשים הועברו לבקאו, שם נפטרו אחיה הקטנים. אביה נלקח למחנה עבודה וחזר מאוחר יותר, האם חלתה והועברה לבית חולים. שולמית ואחיה הסתתרו בבית כנסת ומשם עברו להתגורר בחדר ארעי בתוך אורוות סוסים, בחוות משפחת קלמן ריינר, עד לסוף המלחמה. בעזרת שליחים מהארץ נאספו לבית ילדים, בארד שבטרנסילבניה. בקיץ 47 שולמית וגולדה- זהבה אחותה הפליגו לישראל בהפלגה של אוניות פאן-יורק ופאן קרשצנט, נעצרו בידי הבריטים ונשלחו לקפריסין. באפריל 48 עלו לארץ. ב- 53 נישאה שולמית לשרגא ג'ורג'. לשולמית 2 בנות: פנינה-שרה, דליה, ו-2 בנים: אהרון ומשה-אריה, 12 נכדים ו- 3 נינים.

 

 תמונתה של הדסה גור אריה הדסה גור אריה
ילידת 1936, ורשה פולין. האב,נתן, מקרמנצ'וג, כיום אוקראינה, ממשפחת חסידי חב"ד. האם, יוכבד פלורה לבית ווייגמייסטר מוורשה,ממשפחה של חסידי גור. הדסה עלתה ארצה עם אמה בגיל חדשיים וחצי באניה פולוניה. האב עלה לפניהן. בסוף אוגוסט 39, בהיותה בת שלש, נסעו הדסה ואמה לוורשה פולין לחתונת אחותה הצעירה של האם, מרים-מרישה. מלחמת העולם שפרצה בתחילת ספטמבר לכדה אותן בפולין. האם, אזרחית של א"י המנדטורית, נאסרה ע"י הגרמנים כנתינת אויב. הייתה כמה חדשים בכלא פאבייק בוורשה. משם הועברה לברלין בגרמניה עם קבוצת ארצישראליות כמוה וחייתה שם בפקוח הגסטאפו. הדסה נשארה בוורשה עם משפחת האם ובחלק של הזמן בגטו. לאחר למעלה משנתיים אוחדו האם והדסה בברלין. זמן קצר אח"כ הוחלפה הקבוצה הארצישראלית בנשים וילדים גרמנים טמפלרים שחיו בשרונה, ת"א. בדצמבר 41 , במסע של 12 יום הגיעו ארצה דרך ראש הנקרה למחנה "שער העלייה" בחיפה.הדסה עוסקת בפסיכותרפיה.

 

 תמונתו של יעקב קורץ יעקב קורץ
נולד בשנת 1935 באנטוורפן, בלגיה, להוריו יוליוס ומרים (פרנגל) קורץ, ואחיו איתן קורץ.
כשפרצה המלחמה היה יעקב בן 4. עם הכיבוש הגרמני ניסתה המשפחה לברוח לספרד אך נתפסה בידי משתפי פעולה ונשלחו למחנה ריכוז בפרפיניון. ב-42 הצליחה המשפחה לברוח ולחזור לבלגיה, שם נתפסו ההורים בידי הגסטפו, נשלחו לאושוויץ -בירקנאו ולא חזרו משם.
יעקב ואחיו הועברו לבית יתומים אופן ווזנבק, המחתרת דאגה להעבירם למנזר סנט ז'וזף, בלובן, שם הוסתרו עד לסיום המלחמה. ב- 45, כשהסתיימה המלחמה עדיין שהו יעקב ואחיו איתן במנזר. ב-48 עלו לישראל באנייה 'גלילה'. יעקב עבר לקיבוץ לוחמי הגיטאות. בין השנים 55-58 שרת בצבא, בנח"ל מוצנח. ב-67 נישא. ליעקב בן אחד: צחי.

 

 תמונתה של מלכה אבירעם (סוזי יצחקי)

מלכה אבירעם (סוזי יצחקי)
נולדה בשנת 1929בעיר סופיה בבולגריה. בת לאידה סלאנקיו ומואיז סמויילוב ואחות לסמי. ב- 43 גורשה מלכה עם אביה ואמה לעיר שדה, האב נשלח מיד לעבודות כפייה. בזכותו של מלך בולגריה ואנשי כמורה לא נשלחו היהודים למחנות. עם סיום המלחמה ב- 45 הצטרפה מלכה לתנועת החלוץ. ב- 46 עלתה ארצה עם עליית הנוער באנייה "טרנסילבניה" ועברה ללמוד בבית הספר החקלאי 'בן שמן'. במלחמת העצמאות הייתה בבן שמן במצור, מלכה הצטרפה להגנה ולאחר מכן גויסה לצה"ל. ב- 48 עלו הוריה ואחיה סמי לארץ. ב- 53 נישאה ליוסף אברהם ז"ל. למלכה 2 בנים אבי ומשה. למלכה 3 נכדים.

 תמונתו של סמי אלמלן סמי אלמלן
נולד בשנת 1929 בעיר ליון, בצרפת, לאמו מרסל ממן ולאביו ז'וזף אלמלן.
אח לארבעת אחים ואחיות: אמיל, מארי, מוריס, ז'אק, סמי - שלומו,ז'ולייט ואסתר.
ב- 40 עם תחילת המלחמה היה בן 9. המשפחה נמלטה לאזור הכפרי של צרפת ולאחר חודש ימים עברו לקזבלנקה במרוקו, שם שהו עד סוף המלחמה. ב- 45 עם סיום המלחמה הוחזרו לצרפת ע"י חיל האוויר של הצבא האמריקאי. סמי חזר לליון, שם חי עד שנת 48. בספטמבר 48 עם פרוץ מלחמת העצמאות עלה לארץ באנייה פאן-יורק והתגייס לצבא, שרת ביחידת הקומנדו הצרפתי בצה"ל, נלחם ונפצע. סמי הוא אחד מנכי הראשונים. בשנת 67 נלקחה ממנו הנתינות הצרפתית. ב- 53 לאישה את מלכה בן ישראל. להם 2 בנות: דליה ואורלי ובן: יוסף ו- 9 נכדים ונין אחד.

 

 

 דור שני

 

 תמונתו של ד"ר זאב הולנדר  ד"ר זאב הולנדר
נולדתי בבלגיה בשנת 1948 להורי ילידי פולין, מטה (מבית וינר בלודז') ומנשה (מקראקוב). עלינו לישראל ב - 1952. הורי התחתנו עוד לפני מלחמת העולם השנייה והולידו ילד. אף כי התחילו את המלחמה יחד בגטו קראקוב והופרדו כשאבי נתפס בניסיון הברחה, נכלא, עבר עינויים קשים ונשלח ברכבת ממנה ברח, נדד בשדות קפואים במשך חודשים והגיע לרוסיה שבור בנפשו וגופו. אימי עברה את הלא יאמן ונשארה אוד מוצל ומפויח. היא איבדה הורים, אח ואחיות ויתר קרובי המשפחה, וכן את בנה התינוק בנסיבות מחרידות, בהם רוצח תינוקה אף התעלל בה קשות. לאחר מכן, הועסקה במחנה עבודה ליצור חומרי נפץ בתנאים לא אנושיים שכללו הרעלה כרונית של עובדי הכפייה אך היא השכילה להתרחק מחומרים ספציפיים ולבסוף שרדה, עם מעטים, מצעד מוות זוועתי... עם תום המלחמה, נטשו ההורים את פולין והיגרו לבלגיה, שם נולדתי. בשנת 52 כשהייתי בן ארבע, עלינו ישירות לארץ ישראל באונייה "נגבה". האווירה בבית בו גדלתי הושפעה עמוקות מההיסטוריה הנוראה של ההורים וכמובן השפיעה עמוקות על עיצובי כאדם בוגר בחברה. בשרות הצבאי הייתי קצין במשטרה הצבאית בין השנים 69-66. בשנת 71, בהיותי בן 23, נשאתי את רחל סקובסקי. לנו שני בנים: ערן ויאיר, ו-3נכדים: נדב, ליה ותומר.

 תמונתו של משה פרידמן  משה פרידמן
אני דור שני, ילד לניצולי שואה. אמי אדית קוך, נולדה בשנת 1921. היא באה מקניז'ה שביוגוסלביה. כשפרצה המלחמה הייתה בת 22, והייתה נשואה לשפר. להם הייתה בת. במשך כל המלחמה שהתה אמי במחנה אושוויץ בירקנאו. בתה, בעלה, הוריה, אחותה ובת אחותה נרצחו שם. עם סיום המלחמה חזרה מאושוויץ לביתה בקניז'ה. אבי, אלפרד פרידמן מקניז'ה שביוגוסלביה, היה נשוי לפני המלחמה גם לו הייתה בת.
במלחמה שהה במחנה כפייה ועבד בהנחת מסילות ברזל. אשתו, בתו והוריו נרצחו. לאחר סיום המלחמה, חזר אבי כמו אימי, לביתו בקניז'ה. אבי ואמי היו גיסים ולאחר המלחמה, ב- 46, נישאו. הגעתי לעולם בשנת 1947. ב- 49 בהיותי בן שנתיים בלבד עלינו לארץ מיוגוסלביה, באוניה "קפלוס". בתחילה שהינו בחדרה במחנה עולים, לאחר מכן באולגה ולבסוף בירושלים. אחי נולד בארץ בשערי צד"ק בשנת 50. אבי ז"ל נפטר ב- 97 ב- 72 נשאתי לאישה את שיפי. לנו שני ילדים: סער וגל ונכד 1.

 תמונתה של מינה שפירא

 מינה שפירא
נולדתי בפולין, בשנת 1948, להורי יוכבד גולדשטיין וזאב קפלן. אני ממשיכת דרכה של אימי בתיאטרון עדות ובקפה אירופה. בשנת 2005 - השתתפה אימי בהצגה.
אימי ילידת וילנה, איבדה את כל משפחתה בשואה. הועברה לגטו וילנה ומשם למחנה שטוטהוף עד לחיסולו. אבי זאב קפלן, היה פרטיזן שלחם ביערות סביב לוילנה. כל משפחתו הענפה הוצאה להורג לנגד עיניו. הורי נפגשו לאחר המלחמה בתא של המחתרת הציונית שפעלה בפולין ונישאו. בהיותי תינוקת, נפרדו הורי. הם ניסו יחד עם מספר חברים
מהמחתרת לחצות את הגבול לגרמניה ומשם לעלות לארץ. אבי הצליח להימלט לגרמניה ואילו אימי ואני התינוקת בזרועותיה, נתפשנו על ידי הפולניים ונאסרנו. לאחר מספר שנים התגרשו הורי. את אבי ראיתי רק לאחר שמלאו לי שמונה עשרה. אבי נישא בשנית.
אימי ואני עלינו ארצה ב- 56. בארץ נישאה אימי בשנית ליעקב גולדשטיין שהיה במחתרת בפולין והכיר את אבי הביולוגי. הוא אימץ אותי לבת. יעקב שירת בצבא הרוסי והצליח למלט את כל משפחתו לסיביר שברוסיה ובכך להציל את חייהם. מנישואין אלה, נולדה אחותי.
אני בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה, מדעי המדינה ועבודה סוציאלית.
עבדתי ביבנה וביפו. נשואה לרמי, מהנדס בנין, לנו משרד להנדסת בנין, אותו אני מנהלת. יש לנו שלוש בנות - חגית, טלי ושירלי ו- 3 נכדים.

 

 תמונתה של רות טמיר (סטוביצקי) רות טמיר (סטוביצקי)
נולדתי בתל אביב בחורף 1949, בת יחידה להורי ז"ל. אבי- נחום סטוביצקי בן משה יצחק ומינדל לבית זילברשטין מהעיירה בלכאטוב שבפולין, בן למשפחה מחסידי גור. אימי-לולה (לאה צילה) רוטברג נולדה בפיוטרקוב- טריבונלסקי, אימי בת יחידה לשיינדלה רודה קלוג ואביה חיים אלימלך (מיילך) הכהן רוטברג מפיוטרקוב. אימי גדלה בבלכאטוב שבפולין, ע"י סבא וסבתא קלוג. ב-42 אבי ומשפחתו היו בעיירת הנופש קלטנו שבפולין כשנלקחה כל משפחתו מלבדו לשרפה בטראבלינקה. בין הנספים היו הוריו וחמשת אחיו. גיסים גיסות אחיינים ואחייניות. משפחה בת 17נפשות. עוד באותו יום ברח אבי לגטו קראקוב. משם ברח שוב ועבר תלאות רבות עד ששב לעיירתו בלכאטוב, שם הכיר את לולה, אימי לימים. ב-47 נישאו הוריי בעיר לודג'. במלחמה עברה אימי תקופות קשות מאוד מחנות כמו מחנה הצהובים סקרז'יסקו קאמיין, אימי סיפרה רבות על תלאותיה ועל אין ספור פעמים בהן ניצלה ברגע האחרון. אימי איבדה את כל משפחתה. הוריי עלו ארצה ב- 48. אבי התנדב ושרת בגדוד 12 בגולני והשתתף במלחמת העצמאות בצפון הארץ ואף נפצע. בשרותי הצבאי הייתי מדריכת קשר בגדוד הארצי של חיל הקשר. בזמן לימודי במכללת שנקר הכרתי את אילן טמיר ונישאנו ב-75. נולדו לנו 2 ילדים: משה אלימלך ז"ל ומיכל, שתבדל לחיים ארוכים ומאושרים. בני הבכור משה ז"ל התנדב גם הוא לגולני בשאיפה להגיע למקום של סבא נחום ואמנם שירת בגדוד 12. בני משה אלימלך נולד ביום ה' חשוון 1977 ביום בו נשרפו כל בני משפחת אבי בטרבלינקה, משה נהרג בטיול בדרום אמריקה בדרך המוות ב- 1.12.99 לאחר שסיים שרות צבאי קשה בשטחים ובלבנון.

בשורה העליונה,מימין לשמאל: עמית מזרחי, אליסה שודייב, שרי פינקלשטיין, נויה בכשי, אילנה קלייחמן.
בשורה האמצעית: איילת ספיר, מרב רוננה, נדב בירנבוים, נועה גולני, עידן צ'רטוף.
מלפנים: בן פלג, דניאל גלילי, אסי אורחה, יונתן חסון.
 

תמונתם של החניכים שהשתתפו בפרויקט