התוכן העיקרי

תל אביב 2010

 תמונתה של נעמי-זושה בוכבלטר (סרומוטקה)

נעמי-זושה בוכבלטר (סרומוטקה)
נולדה בשנת 1923 בפבייאניץ פולין. בת להנייה סרומוטקה ואחות לשלושה אחים: ברונק, מכס, יוז'ק ואחות הצעירה רוז'קה. ב- 39 עם פלישת הגרמנים לפולין הועברה המשפחה לגטו פבייאניץ . ב- 41 הועברה לגטו לודג' לשנתיים נוספות. 3 מאחיה נלקחו למחנות עבודה ולא נודע גורלם. האם אולצה להישאר בגטו ומאז נעמי לא ראתה אותה יותר. נעמי אחותה ואביה הובלו לאושוויץ, בסלקציה הראשונה הופרדו, ומאז לא ראתה יותר את אביה. בסלקציה שלאחריה הופרדה מאחיותיה ויותר לא ראתה את אחותה רוז'קה ב- 45, עם השחרור חזרה לפולין, ללודג'. נעמי היחידה מכל משפחתה ששרדה. ב- 48 סיימה את הכשרתה כאחות באורט בגרמניה ועלתה לישראל. ב- 48 נישאה לאריה בוכבלטר וגרו כל השניים בת"א. להם 2 בנות: הנייה ורחל, 6 נכדים ו- 2 נינים.


 

תמונתה של ציפורה-פייגה בן יצחק (בירנבוים)

ציפורה-פייגה בן יצחק (בירנבוים)
נולדה בשנת 1926 באוסווה במחוז ווהלין בפולין. להוריה שיפרה ונחמיה. השביעית בין 9 ילדים: גרשון, אתל, מלה, שרה, פייגה, דבורה ויואל (שניים נפטרו בעריסותיהם) ב- 39 עם הכיבוש הרוסי נשלח האב, שהיה ראש העיר וראש הקהילה, לסיביר. ב- 41 נכנסו הגרמנים וב- 42 היו חיסולים. ציפורה ושני אחיה ברחו לבאלרוס ליערות באיזור הפרטיזנים והוסתרו אצל אוקראינית בשם טקלה ירושצוק. ב-43 ברחו לכיוון פינסק, והתגוררו כ- 4 חודשים אצל אוקראינית בשם מריה. ב- 44 שוחררה בידי הרוסים. האח הבכור גרשון גויס לצבא הרוסי, ציפורה חלתה בטיפוס. ב- 47 עלתה לארץ, ומאוחר יותר פגשה את אחיה גרשון. ב- 48 נישאה לאריה בן יצחק. לציפורה ואריה 3 בנים: יצחק נחמיה ויואל, ו- 5 נכדים.

 

תמונתו של ישעיהו גוטליב

ישעיהו גוטליב
נולד בשנת 1923 בעיר זמושץ בפולין. להוריו יוסף וסימה לבית גלזר. הצעיר מבין 5 אחים: זאב, קרישה, איסר ורושיה. ב- 39 נשרף בית המשפחה בהפצצות הגרמנים. ב- סוף 40 המשפחה הובלה לגטו זמושץ ומאוחר יותר נשלחה למחנה הריכוז בלזץ. האח איסר הצליח להימלט לרוסיה. ישעיהו נלקח לעבודות בצבא הגרמני בקרולובקה. ב- 43 נשלח למחנה ההשמדה מיידנק. אחרי 7 שבועות נשלח כחשמלאי למחנה צ'סטוחובה. ב- 45 עם התקרבות הכוחות הסובייטים הצליחו ישעיהו וחבריו להסתתר ולא לצאת למצעד מוות לגרמניה. ב- 45 שוחרר ע"י הרוסים. ב- 48 נשא את אדלה וב- 49 עלו לארץ לתל אביב. מ-51 ועד 61 שרת במשטרה. ב- 61 פתח בת"א את קונדיטוריית גוטליב. לאדלה ולישעיהו נולדו 2 בנים: יצחק ויוסף, 5 נכדים ו- 2 נינים.

 

תמונתה של רותי דנציגר (פיינטוך)

רותי דנציגר (פיינטוך)
נולדה בלודג', פולין, בשנת 1926, בעת פרוץ מלחמת העולם השנייה מלאו לה 13 שנים. לאחר הקמת גטו לודג' חייתה בגטו 4 שנים, עד לחיסולו ב- 44. בגטו עבדה בבית חרושת לקש, "שטרורסורט", ובבית הקברות בלודג'. ב-44 נשלחה עם האם יוכבד, האב אברהם והאח משה בטרנספורט למחנה הריכוז רוונסבריק. שם הופרדה מאמה בסלקציה ונפגשו רק כעבור חצי שנה, ומאז נשארו יחד. מרוונסבריק נשלחו למחנה ויטנברג, שם עבדו בבית-חרושת לנשק. ב- 45 שוחררו ע"י הצבא הרוסי ושבו עם האם ללודג', הצליחו לאתר את האב והאח ששרדו את מחנות הריכוז, והמשפחה התאחדה מחדש ונשארה בלודג' 10 שנים נוספות. ב- 46 נישאה ליעקב דנציגר, ניצול שואה ממחנה אושוויץ. נולדו להם 2 בנות: טובה ומירה. ב- 56 עלו לישראל לפרנסתם, פתחו חנות למוצרי מזון. יעקב נפטר בשנת 95. רותי סבתא ל- 5 נכדים וסבתא רבא ל- 6 נינים ונינות.

 

תמונתה של רחל הרברט (גרין)

רחל הרברט (גרין)
נולדה בשנת 1929 בז'ניצה נובה בפולין, להוריה שושנה-רייזל ויעקב גרין. במשפחה היו 5 אחים: אדג'ה,פולה, רחל, חיה, ופליקס. ב- 39 עם פרוץ המלחמה נשרף ביתם מההפצצות והמשפחה ברחה ליערות. ב- 41 עברה המשפחה לגטו צ'נסטוחובה. באקציה הראשונה, נשלחו הוריה ושלושה מהאחים למחנה ההשמדה טרבלינקה. האחות אדג'ה בת ה-16 נשלחה למחנה עבודה, רחל ואחותה אדג'ה נפגשו שוב, נשארו בגטו והועסקו במפעל לנשק "איסק פלצרי". ב- 44 העבירו אותן למחנה הריכוז ראוונסבריק בגרמניה. ב- 45, שוחררו בידי האמריקאים. ב- 47 נישאה רחל למרדכי הרבט, וב- 48 עלו לארץ. לרחל ומרדכי נולדו 3 בנים: יעקב רון וזאב. להם 3 נכדים ו- 2נינים.

 

תמונתה של נדיה לופו (שפטר)

נדיה לופו (שפטר)
נולדה בשנת 1924 בעיר גלץ ברומניה, להוריה אלה קריפס ורפאל שפטר. בהיותה בת 6 הוריה התגרשו והיא הועברה לפנימית נוטר-דם בעיר. האם נישאה בשנית ועברה לעיר בראילה. ב-39 עם גל האנטישמיות המתגבר הועברה נדיה לאחריותו של האב. ב- 41 הועברו האב ואביה למחנה ריכוז באזור גלץ-רני בבסרביה שהיה בית חולים צבאי גרמני. שם היה מחסור גדול במזון, מחלות עונשים ומכות ופחד מתמיד ממוות. ב-44 עם סיום המלחמה חזרה לגלץ, ומשם לבראילה שם גילתה את אביה שנותר בחיים. ב-47 נישאה למרקו לופו בבוקרשט. ב- 60 עלו לישראל. לנדיה ולמרקו בת יחידה: סופיה ו- 3 נכדים.


 

תמונתה של ציפורה מילר (ובר)

ציפורה מילר (ובר)
נולדה בשנת 1926 בעיר קרשניק שליד לובלין בפולין. בתם של מלי ואלימלך ובר ואחותם של צבי, חנה, סילבייה ונפתלי. בשנת 40 הובלה המשפחה לגטו שהוקם בקרשניק. ב- 41 נלקח האב אלימלך ולא ראו אותו יותר. ב- 42 הובלו כל יהודי הגטו למחנות השמדה. באקציה ציפורה ואחיה הגדול צבי הצליחו להימלט, צבי נהרג בבריחה, צפורה נפצעה וחברה לפרטיזנים ביערות. המשיכה בבריחתה בהיערות עד 44. ב- 45 לאחר השחרור, הבינה שהיא הניצולה היחידה. ב- 45 נישאה לישראל מילר בפולין. ב- 46 עלו לארץ בעליה בלתי לגאלית והשתכנו בתל אביב. לציפורה וישראל בן ובת: אלי ויהודית, 5 נכדים ו- 8 נינים.


 

תמונתה של מוניה פינוס

מוניה פינוס
נולדה בשנת 1921 באוסובה, במחוז ווהלין בפולין, כיום אוקראינה. הוריה מלי ומשה רמא. היו לה שני אחים: יונטל וראובן ושלוש אחיות: ינטה, בלה, וגיטה. ב- 49 עם פלישת גרמניה לפולין נכנסו הסובייטים לווהלין. במאי 41 נישאה לדר' ראובן-רובין פינוס, בעיר לוצק. חודש מאוחר יותר פלשו הנאצים לאזורם. ב- 41 הועברו לגטו לוצק, וב-42 הועברו למחנה עבודה בלוצק. ב- 43 ברחו ממחנה לוצק והסתתרו במרתף אצל אישה צ'כית שבתמורה נזקקה לטיפול רפואי מדר' פינוס. ב- 44 פלשו שוב הרוסים, ומוניה ורובין ברחו לרובנו. שם נודע לה שכל משפחתה הושמדה, מלבד האח יונטל שגויס לצבא הרוסי ולא נודע גורלו. ב- 45, עם השחרור חזרו ללובלין בפולין, שם נולדו ילדיהם: פלורה ומשה. בשנת 50 עלו לישראל. למוניה ולראובן 6 נכדים ו-2 נינות.


 

תמונתה של פלה -ציפורה פלר (שבשביץ)

פלה -ציפורה פלר (שבשביץ)
נולדה בשנת 1929 בלודג' בפולין, לשרה ולייב שבשביץ. האב נפטר זמן קצר לפני המלחמה. ב- 39 גורשה כל המשפחה, האם ו- 4 אחיות, והועברה לגטו לודג'. ב- 42 נלקחה האחות מלכה למחנה ההשמדה חלמנו ונרצחה שם. האחות גניה חלתה בטיפוס ונרצחה במיטת חוליה. באוגוסט- 44 הובלו ציפורה יחד עם האם ואחותה הגדולה רבקה, לאושוויץ. האם והאחות רבקה נלקחו למשרפות. ב- 44 נלקחה ציפורה לעבודה בית חרושת לנשק באדארן בגרמניה. ב- 45 הובלו במסע רגלי למחנה טרזינשטאט. עם השחרור חזרה לעיר לודג' ולא מצאה אף לא אחד מבני המשפחה. בלודג' הצטרפה לקיבוץ "דרור" וב- 47 עלתה לארץ אחרי שהייה של 6 חודשים בקפריסין, גרה בתחילה בקיבוץ גינוסר. ב- 48 נישאה לחיים פלר, אף הוא ניצול שואה, אותו הכירה עוד בגרמניה. לציפורה וחיים בן אחד: צביקה ו- 2 בנות: שרה וחווה, 9 נכדים ו- 7 נינים.


 

תמונתו של מרדכי רייזמן

מרדכי רייזמן
נולד בשנת 1933 בחוסט שבצ'כיה. בנם של צבי (הרמן) ושרה (סרן) לבית איזק. אח של יונה, יעקב וצרנה, שלא שרדו את השואה, ואח של מגדה ומריקה ששרדו. ב- 38, גורשה המשפחה מביתה לאוקראינה בגבול צ'כיה. בעזרת קצין שהכיר את האם ואפשר את חזרתם לצ'כיה. האב נפטר מהרעלה והאם שלא יכלה לטפל בילדים העבירה אותם למוסד לילדים בסנטשי בהונגריה. ב- 44 הועברו מרדכי ואחיו לגטו סנטש ולאחר מכן לגטו סגד ומשם למחנה שטראסוף ונאייהוף, וחזרה. ב- 44 הועבר למחנה טרזינשטט. כשהגיעו הרוסים ברח לפראג בצ'כיה ב- 45 חזר לצ'כיה וגילה שכל משפחתו לא שרדה. ב- 46 עלה לארץ, חלה והצליח להבריא. ב- 51 גויס לצבא. כשהשתחרר למד את מקצוע הקונדיטוריה ועסק בו כל השנים. ב- 58 נשא לאישה את פנינה. להם 4 ילדים: צביה, עופר (יצחק), יואל (יעקב) ושרה (שרית) ו- 10 נכדים.

 

תמונתו של שמואל שליבק

שמואל שליבק
נולד בשנת 1925 בעיר קרושנביצה בפולין. הוריו יחיאל וולף וחנה פערל מבית גלברט.במשפחה היו חמישה אחים ואחות: אברהם יצחק, זעליג לייב, שמואל, חיים יעקב, ורבקה הצעירה. ב- 40 הועברה המשפחה לגטו קרושנביצה. ב- 41 נישלח שמואל למחנה בושדורף ליד פוזנן. ב- 43 הועבר לאושוויץ למשך שנתיים, שם הוטבע על זרועו המספר - 141505. ב- 45 הועבר למאוטהאוזן באוסטריה, משם לגרייז'יץ ליד דרזדן, ובאפריל לליטמריץ, ולבסוף לטרזיינשטאט בצ'כיה. שם שוחרר בידי הרוסים, ב- 45. ב- 46 נשא לאישה את מרים לבית יוספוביץ וב- 47 הפליגו לישראל באנייה מולדת, שגורשה לקפריסין. ב- 48 עלה לישראל. לשמואל ולמרים נולדו 2 בנות: מרגלית ואתי, ובן: זאב. 9 נכדים ו-4 נינים.

 

 

 דור שני

 

תמונתה של אלה ברקן

אלה ברקן
הורי שניהם ניצולי שואה, שרידים יחידים ממשפחות גדולת שחיו מעל 200 שנה בלטביה. לאחר המלחמה נרשמו לעליית ב', אנייתם "מורדי הגיטאות" נתפסה והם הועברו לקפריסין שבה נולדתי בתחילת 1948 וכחודש לאחר מכן עלינו לארץ. כמעט מיד גוייס אבי והשתתף בקרבות מלחמת השחרור. הורי, אברהם ברקן ובלה לבית יעקובסון, נולדו בליבאו (ליֶיאפאיה). אמי נישאה 8 חודשים בטרם פרצה המלחמה ב- 1941, בעלה ליאו בלקינד היה מראשוני הנרצחים. גם אבי היה נשוי ולו בן נוח-אליעזר שכונה לאזיק. ביום כיפור 1943 חוסל גיטו ליבאו ושארית תושביו הועברו לריגה, למחנה הריכוז קייזערוואלד. זו הייתה הפעם האחרונה שאבי ראה את בנו ואת אשתו שיינה. לאחר חודש נערכה אקציית ילדים ושיינה עם בנם נשלחו לאושוויץ. בקיץ 1944 הועברו שארית יהודי ליבאו למחנה ההשמדה שטוטהוף. לאחר השחרור נפגשו הורי בלודז', נישאו והגיעו למחנה העקורים אשווגה, משם הוברחו דרך האלפים לאיטליה ממנה המשיכו לארץ, נתפסו והועברו לקפריסין. ב-1950 נולד אחי שלמה וזו הייתה שמחה גדולה עבורי. במשך שנים רבות עסקתי בהוראה, ולפני כ-12 שנה סיימתי לימודי תואר שני בתרפיה באמנות. במקביל אני עוסקת בגנאלוגיה וחוקרת את תולדות משפחתי.
 

תמונתה של סופי יונגרייז

סופי יונגרייז
נולדה במחנה עקורים באוסטריה להורים מפולניה איטה שיינגארטן הילמן ומאיר דננמרק
סופי אם לשני בנים: מוטי ואלדד, ובת: יונית, וסבתא ל- 6 נכדים 3 בנים ו- 3 בנות, עוסקת כבר שנים באמנות פלסטית.
"נולדתי לתוך עולם של מתים שמרוחם המתה נתנו לי החיים.
שניהם נפגשו בסיביר לשם הם הגיעו בבריחתם מלודג' ב-1939. על פי מידע מעורפל אמי עזבה את לודג' עם חבר, אולי בעל, שנהרג בהפגזות על הרכבת ואמי נשארת לבד. משפחתה של אמי אחים אחיות הורים ואחיינית נותרה בלודג', וכולם נספו. נותרה אחות אחת בישראל. משפחתו של אבי הושמדה כולה. לא נותר אדם מלבדו. הוא לא דבר ולא הזכיר שום פרט לגביהם כל ימי חייו.
הורי התגרשו כשהייתי בת שנתיים לא ברור אם הם נשאו אי פעם...
עברתי עם אמי לקבוץ שפיים, אחר כך לנצר-סירני ואחר כך ירידה מהארץ לטורונטו, קנדה.
דרך הציור והפסול הצלחתי לשחזר את היסוד הרעוע בתוכי. את אותן שנים ראשונות של ילדות בצל המוות. של ילדות שבה רוחות אדם - המשפחה - הן מקור החום והאהבה".


 

תמונתה של חיה פלאט-ארביב

חיה פלאט-ארביב
נולדה בשנת 1948 בעיר לודז בפולין. בפולין למדה בבית ספר יהודי עד סיום התיכון ב- 66. המשיכה בלימודים בפוליטכניקה בלודז', בפקולטה להנדסה כימית. עלתה לארץ עם אמה ב- 68.
ב-71 למדה שנתיים נוספות בטכניון בחיפה וסיימה שם. התמחתה בכימיה של מזון ועובדת כיועצת ליבואני מזון. נישאה ב-1969 לעולה חדש מאיטליה, ממוצא לובי. חיה אם לשני בנים, בני 38 ו-36 וסבתא לנכדה.
"הורי היו שניהם ניצולי שואה. אבי מאיר פלאט, ואמי רחל לבית ברוורמן, נולדו בעיירה ביאלה פודלסקה בפולין, באזור לובלין. שניהם היו נשואים לבני זוג אחרים לפני המלחמה, והיו הורים לילדים. אבי נותר שריד יחיד ממשפחה ענפה. בתחילת המלחמה עזב לכיוון הגבול עם אוקראינה, נעצר ע"י הרוסים ונכלא על ידם למשך שנה. ב- 41 הצטרף לצבא הפולני המתגבש. נלחם בשורותיו עד סיום המלחמה כקשר והשתחרר בדרגת רב סמל. אמי רחל, אביה ואחיה - ניצלו. סבתה שרה-חיה ברוורמן נרצחה ב-41. סבה ודודה ברחו לכיוון רוסיה ושם עברו את המלחמה. אמי נותרה עם סבתה בעיירה, נלקחה מהגטו למיידנק, משם לאושוויץ-בירקנאו".


 

תמונתו של ראובן זופן

ראובן זופן
נולד בעיר זגרב שביוגוסלביה באפריל -1941 להוריו אריקה ויוהן זופן. שני אחיו
האם הייתה עקרת בית והאב עסק במכירות ומרבית היום שהה מחוץ לבית. באחד הלילות כשהנאצים עם משתפי פעולותיהם, נכנסו לביתנו, ניגשו ישר למיתתי ובדקו אם אני נימול. למזלנו ובגלל שלא יכלו לימול אותי, ניצלו חיי. לצערי, את סבי וסבתי לא הספקתי להכיר. סבתי נפטרה לפני שהנאצים נכנסו לעירנו. את סבי וכל דודי ודודותיי רצחו הנאצים. רק אמי ושני אחיה שרדו את השואה מתוך שבעה-עשר אחים ואחיות. עיקר המלחמה עברה עלינו במחבואים ובנדודים. בשנת 52 עליתי ארצה עם אמי, שהתגרשה מאבי בגלל שסרב לעלות לארץ. בנעורי שהיתי בכפר הנוער בן-שמן. בגיל גיוס הצטרפתי לחיל-הים והייתי חלק מצוות בצי הסוחר. לימים ירדתי מהים ועבדתי במפעלי סוכר "סוגת". כיום אני גימלאי נשוי באושר לחנה ולנו שתי בנותנו: רונית וטלי. ונכדנו: לין (בת) ורוי (בן), שהם מקור הכוח והאהבה שלנו להמשיך הלאה.


 

תמונתה של רינה רוטברג

רינה רוטברג
נולדתי לעשן הארובות של פליטי שואה בנאפולי, לאמי, חנה (רוזנברג) (סיימה קונסרבטוריון, קרקוב) ולאבי, מיכאל וקסלר (M.A במשפטים, וילנה), פעיל בעליה ב'. עליתי ב- 51 עם הורי, השתקענו בטבעון, כאן נולד אחי, דב. אמי חוותה את מוראות השואה בקרקוב, במשך שנה וחצי התחבאה במרתף צר. אמה, שיינדלה רוזנברג (מלצר חיה ויצחק הלוי מחשאנוב) נספתה בבלזץ' באקציה הגדולה 28.10.1942. אביה, חיים-לייב ליאופולד מפרושוביצה נפטר עם פרוץ המלחמה. אמי איבדה את משפחתה ורצח ילדים רדף אותה.
אבי ברח לסיביר ביוני 1941, חש אשמה שהוריו נותרו בוילנה. חיה (בירק) מנמנצ'ין ודב וקסלר מפוסטוי ניספו בבורות פונאר.
נישאתי לנריאל, ילדתי את שחר והילה. ערכתי מסע בקרקוב ובליטא. בוגרת החוג לספרות ולשון עברית, כותבת ביוגרפיות, מתעדת ניצולי שואה ומתנדבת ב"עמך".

 

 

תמונתם של כל משתתפי הפרויקט

תמונתם של הניצולים שהשתתפו בפרויקט
תמונתם של החניכים שהשתתפו בפרויקט