רמת השרון

תמונתו של משה בן עוזר   משה בן עוזר (גרודסקי)
נולד ב- 1931 בקובנה, ליטא לעוזר ורחל גרודסקי ז"ל. ביולי 41 הוכנסה כל המשפחה לגטו קובנה. באקציה הגדולה נלקחו 2 אחיותיו להשמדה בפורט ה 9- . ב- 44 משה ואביו הגיעו למחנה העבודה לנדסברג בגרמניה. לאחר 10 ימים פונה משה עם עוד 130 ילדים למחנה דכאו. מדכאו הועבר עם קבוצת הילדים לאושוויץ-בירקנאו. בינואר 45 בצעדת המוות בכוחות אחרונים הגיע למחנה בוכנוואלד שבגרמניה. באפריל 45 שוחרר ע"י הצבא האמריקאי. יצא לכיוון ליטא, כדי לחפש את שרידי משפחתו. מ- 45 ועד 48 שהה במספר מחנות עקורים: פלדפינג, פרונוולד ליד מינכן. משה, אביו ושלוש אחיות שרדו את השואה. אמו ושלוש אחיות הושמדו ע"י הגרמנים. ב-יוני 48 עלה ארצה באוניית אלטלנה והתגייס לצה"ל, שרת כקצין חימוש בשריון עד 77 , והשתחרר בדרגת רב-סרן. משה, נשוי לטובה ולהם בת ובן, שישה נכדים וארבעה נינים. 
     
 תמונתה של בלומה בר לוי   בלומה בר לוי (שיינברג)
נולדה בשנת 1926 בפולין בעיר זדונסקה וולה. גדלה בבית יהודי דתי. משפחתה כללה זוג הורים שני אחים ושלוש אחיות. בשנת 40 הוכנסה לגטו בעיירה. בשנת 42 עם פינוי כל היהודים מהעיר הופרדה ממשפחתה והועברה לבדה לגטו לודג'. בני המשפחה נשלחו למחנה ההשמדה חלמנו. בקיץ 44 עם חיסול גטו לודג', הועברה לבירקנאו ומשם לברמן. לקראת סיום המלחמה הועברה לברגן בלזן. ב- 45 שוחררה על ידי הצבא הבריטי. באיטליה הכירה את בעלה לעתיד, אלי בר לוי, עמו עלתה ארצה, ב 47- לאחר שהייה במחנה מעפילים בקפריסין. להם, שני בנים ובת ו- 5 נכדים. גרים ברמת השרון 45 שנה.
     
 תמונתו של אלי בר לוי   אלי בר לוי (פרנקל)
נולד בשנת 1926 בעיר לודג' שבפולין. במשפחה בת 4 נפשות. עד פרוץ המלחמה למד בבית ספר פרטי של יצחק כצנלסון. אביו קיבל עבודה בפירוק קרונות פחם ואלי עבד במפעל מתכת. ב- 42 גורשו הוריו למחנה חלמנו והוא נשאר עם אחותו. ב- 44 עם חיסול הגטו הועברו לאושוויץ שם הופרד מאחותו שנשלחה מיד לתאי גזים, אלי הוצב לעבוד במפעל לייצור רימוני יד כחרט. ב- 45 עם חיסול אושוויץ, לאחר צעדת המוות, הגיע למאוטהאוזן, משם לאבנזה ולגוּזן. שוחרר ב- 45 , הגיע לאיטליה, שם הכיר את בלומה ועלו ב- 47 . שרת בצבא קבע והשתחרר ב- 70 . כאזרח ניהל שני מפעלים בתחום הטכסטיל. לאלי ובלומה 2 בנים ובת וחמישה נכדים.
     
 תמונתה של מרטי דותן   מרטי דותן (ון-קולם)
נולדה בשנת , 1929 באמסטרדם, הולנד. משנת 43 , בית המשפחה שימש מקלט לפליטים יהודים מגרמניה הנאצית. בשנת 1943 נלקחה המשפחה למחנה וסטרבורק. משם, בינואר 44 נשלחו למחנה ברגן-בלזן, שם פגשה שנה מאוחר יותר את חברת ילדותה - אנה פרנק. בשנת 47 , עלתה לארץ באניית אקסודוס, והוחזרה לגרמניה. בפברואר 48 עלתה שוב, לקיבוץ קבוצת השרון בעמק יזרעאל. נשואה בשנית. אמא ל 3- ילדים ו- 9 נכדים
     
 תמונתו של אברהם מכרובסקי   אברהם מכרובסקי
נולד ב- 1933 בעיר לודג' שבפולין, היה כבן 6 כשפרצה המלחמה. ב 39- ברחה המשפחה מלודג' לוורשה, ב- 41 הועבר מוורשה חזרה ללודג', שם פגש את אימו. ב- 44 עם חיסול הגיטו, הועבר למחנות ההסגר "רוונסבריק" "קיניגווסטרהוסן", ולמחנה זאקסנהאוזן לקראת צעדת המוות. ב- 45 אחרי השחרור, חזר לפולין. באפריל 48 בעזרת דרכונים מזויפים, עלה לארץ עם אמו. שירת כ-מ"פ גדנ"ע בצה"ל, הקים וניהל מטעם צה"ל את מועדון הגדנ"ע בבאר יעקב. עסק כל השנים בהנדסת טכסטיל. ב- 64 נישא לעירית, להם בן ובת וחמישה נכדים.
     
 תמונתו של מיכאל נירי   מיכאל נירי (מנפרד דוננפלד)
נולד ב- 1926 בעיר צ'רנוביץ בבוקובינה, ב- 39 שהה עם כל משפחתו בגטו צ'רנוביץ, כעבור 4 חודשים הועברו ברכבות משא למוגילב. מיכאל בן ה- 14 הצליח להמלט מן השיירה יחד עם אחותו אדית בת ה- 11 . מצא את הוריו וחזרו לגיטו מוגילב. שם עבד בעבודות כפיה, ב- 42 הועברו לסקזינץ, ומשם חזרה לגיטו מוגילב, עד לשחרור ב- 45 . ב- 46 נתפס ונכלא בהונגריה על הברחת גבול, נמלט לוינה. ב- 47 עלה מאיטליה באוניה "ירושלים הנצורה". לאחר שנה בקפריסין, ב- 49 , עלה לארץ. ב- 51 נישא לאלזה. מיכאל שרת כקצין בחיל-האויר. ו- 25 שנה שימש כמזכיר כללי בהתאחדות התעשיינים. למיכאל ולאלזה נולדו 2 בנות ובן, שישה נכדים ושתי נינות.
     
 תמונתו של אביגדור עפרון   אביגדור עפרון
נולד ב- 1935 בעיר קטנה "נובוגרודק" עם כניסת הסובייטים לעיר, ב 1939- , נאסרו סבו ואביו בעוון פעילות ציונית ועל היותם סוחרים אמידים. מחשש גירוש ברחו אימו הוא ואחותו לאזור ווהליניה באוקראינה. ב- 41 עם כיבוש האזור ע"י הגרמנים, הופרדו מהאחות, שנספתה מאוחר יותר. אביגדור ואמו ושניים מאחיה שהו בגיטו קוסטופול משם נמלטו ועם תעודות מזויפות התקבלו לעבודה בכפר פולני. ב 44- הועברו לגרמניה, לעבודות כפיה. ב- 45 שוחררו על ידי צבא ארה"ב, ובעזרת חיילי הבריגדה היהודית עלו ארצה בעלייה בלתי ליגאלית, דרך איטליה, ביוני 1947 . ב- 54 התגייס לצה"ל ושרת בגולני. למד באוניברסיטה העברית בירושלים. היה מורה בתיכון כ- 20 שנה ולאחר מכן ניהל את בית הספר להוראת השואה של "יד ושם" במחוז המרכז במשך 26 שנה, לאביגדור שתי בנות ושלושה נכדים.
     
 תמונתו של משה קציר   משה קציר
יליד וילנה בפולין 1941 , בן חודש וחצי,מועבר עם המשפחה לגטו וילנה. הוריו הועסקו בעבודות כפיה וסבתו טיפלה בו. ב- 42 עם חיסול הגטו הועברה משפחתו למחנה עבודה H.K.P . בינואר 43 מצאו הוריו מחבוא בבית המשאבות העירוני,והסתתרו שם יחד עם 8 נפשות. כשהיה בן שנתיים נמסר למשפחה אומנת נוצרית, שם חי כילד נוצרי לכל דבר. ב- 44 בהפצצה של הרוסים על וילנה, כששלושת קומות הבניין קרסו, ניצל משה עם המשפחה הנוצרית. באוגוסט 44 , ההורים חזרו לקחתו. ב- 48 עלה ארצה באניית המעפילים "קיבוץ גלויות" - )פאן- יורק(, לבית עולים בבינימינה. ב- 66 נישאו משה ונילי, להם 3 ילדים ו- 5 נכדים. כל השנים עבד משה כמנהל חשבונות במשרד הביטחון ובתע"ש.
     
 תמונתה של חנה רוז'נסקי   חנה רוז'נסקי (רינג)
ילידת צ'כוסלובקיה (היום צ'כיה)1931 . עם פרוץ המלחמה ברחה עם משפחתה אל הורי האם בבוכניה שבפולין. ב 42- נלקח אחיה והומת במחנה ההשמדה בלז'ץ. הסבא והסבתא נורו ביער בצ'קוב. ב 44- הועברה למחנה פלאשוב וצורפה לבית החרושת של אוסקר שינדלר. באוקטובר 44 נשלחה לאושוויץ ומשם ניצלה ע"י שינדלר והועברה לברילניץ בצ'כוסלובקיה. עלתה לארץ ב 49- ומתגוררת ברמת-השרון. חנה נשואה ליעקב ולהם שלושה בנים וחמישה נכדים.
     
 תמונתו של משה רוטמן   משה רוטמן
נולד ב- 1928 באוז'גורוד, צ'כיה, להורים מאיר ויולן רוטמן. במאי 44 כשהאב עסק בסידור נסיעת המשפחה לארץ ב"רכבת- קסטר", נשלחה המשפחה לגטו אוז'גורוד ליד תחנת הרכבת, משם נשלחו ברכבות-משא לאוושויץ. האם והאחות נשלחו למשרפות. לאחר שבועיים, משה ואחיו הועברו למחנה עבודה ארלמבוש. אחיו נשלח בחזרה לאוושויץ והאחות מוחזרת למחנה עבודה בפולין. עם התקרבות הרוסים ב- 44 הועבר לדירנאו, ולאחר חודשיים לשוטנברק. בגיל 17 בסיום המלחמה שוחרר ע"י הרוסים והגיע בטרמפים הביתה, שם פוגש את אחותו. באוקטובר 47 עלה לארץ במסגרת עלית הנוער, למשק הפועלות בעפולה ומשם לקיבוץ עמיר. ב- 48 התנדב לצה"ל נילחם במשמר הירדן ונפל בשבי הסורי, ב 49- משתחרר ובשנת 50 נישא למרים. להם שלושה ילדים, שבעה נכדים ונינה. 33 שנים עבד משה כמפקח בניין וממונה בטיחות בתעשייה הצבאית.