מ. א. עמק המעיינות

שלמה גלפרין
נולד בעיר קובנה בליטא בשנת 1931 להוריו יחזקאל ולובה לבית גירשוביץ, הילד הצעיר מבין אחיו: פרידה, פולה, וולף ופייווא. ב-1941 עם הכיבוש הגרמני ברחה המשפחה לגבול רוסיה וכעבור שבועות חזרו לעירם, נלקחו לגטו קובנה בסלובודקה. ב 1943 נלקחו למחנה עבודה. עם חיסול הגטו ב 44 נלקחו למחנה לנדסברג שבגרמניה. משם נשלח יחד עם 131 ילדים למחנה דכאו וביולי 1944 נשלחו לאושוויץ. ב 18 בינואר 1945 הוצאו לצעדת מוות, דרך מחנה אלטהאמר, מאטהאוזן, צלטן, וגונצקירכן. ב-5 במאי 1945 שוחררו. אחרי חודשיים בהרשינג בחסות הצבא האמריקאי, ביולי, עברו לאיטליה. ב- נובמבר 45 הפליג לארץ באניה פרינצס-ג'ורדן לחיפה, למחנה עתלית משם לבאר טוביה ל 3 שנים. בשנים 48-51 למד במקווה ישראל. יתר בני המשפחה שהיו מפוזרים במחנות השמדה שונים, שרדו ועלו לארץ. ב 1951 גויס לצה"ל. ב 1954 עבר לנווה איתן. ב 1958 נישאו שלמה ויהודית שמעוני חברת הגרעין המשותף. להם שלוש בנות ובן: הדס, אהובה, יורם ורחל. 11 נכדים ונין 1.

ריטה ויזל - די קסטרו
נולדה ברומא שבאיטליה באוגוסט 1931 להוריה רומיאו ואמה אסקרלי, אחות ליוחנן, גילה, עימנואל, פאוסטו, סנדרו. עם כניסת הגרמנים בקיץ 1943 ריטה היתה בת 12. באוקטובר אותה שנה החל איסוף היהודים. המשפחה הוסתרה כחודשיים אצל אנג'ליס, מכר לא יהודי. משם עברו למשפחת סירני. ריטה וגילה אחותה הוסתרו לזמן קצר אצל משפחה נפוליאוני וחזרו למשפחת סירני. אחרי 9 חודשים, במאי 1944 שוחררו בידי בנות הברית. המשפחה חזרה לביתה. ב 1945 עם סיום המלחמה. ריטה סיימה בגרות בבי"ס "דנטה אליגיירי", למדה חינוך ב"שיטת מונטסורי" לגיל הרך, ב 1952 עלתה לבד לשדה אליהו, ב 1954 נישאה לשמואל. להם שלושה בנים ובת: בנימין, נועה, נדב ואשר, 21 נכדים ו 44 נינים.

חנה כהן - גרינבלט
חנה-הילדה נולדה באנטוורפן בלגיה, בנובמבר 1933. להוריה – משה גרינבלט ומירל באומל, שהיגרו מפולין דרך הולנד בשנת 1931. אחות לציפורה-צילה הצעירה ממנה בשנה. עם פרוץ המלחמה בשנת 1940 המשפחה ברחה לכיוון צרפת. אך נאלצו לחזור לאנטוורפן. ביולי 1942 עם תחילת האקציות, הועברו הבנות למנזר "אלטנה-פארק" ליד אנטוורפן והוסתרו בו עד שנת 1946. באותה שנה בת הדודה ברטה מואר הצליחה להוציא אותן מהמנזר לאחר משפט ארוך. הן גרו אצלה, אחר כך עברו למוסד לילדים במרקין, בדרום בלגיה. ב 1949 הפליגו לארץ באנייה "קדמה" והועברו לבית צעירות מזרחי בירושלים. אחותה נפטרה בארץ בשנת 1986. ב 1951 עברה לקיבוץ עין הנציב. ב1953 נישאה חנה לאלי כהן ז"ל שעלה מהולנד. להם חמישה ילדים: מרים, אילנה, חגית, שלמה, מתניה, 23 נכדים ו31 נינים.

מרים טרופר - צמבליסטה
נולדה בשם מארי בעיר לנס בצפון צרפת ב 1935. להוריה, אברהם ואסתר צמבליסטה שהיגרו מפולין לצרפת. ב11 בספטמבר 1942, ערב ראש השנה, נערכה אקציה בעיר על ידי הגסטפו הנאצי, בה נעצרו הוריה עם כל יהודי העיר והובלו לתחנת הרכבת ומשם דרך מלין לאושוויץ. מרים ואחיה נורברט-נחום הוסתרו בכפר לוס, אצל משפחת טיזיאק, במשך שנתיים בדיר חזירים. ב 1950 עברו לבית ילדים יהודי בעיר ורסאיי ליד פריז. ב 1953 עלו ארצה, האח עבר לקבוץ יבנה ומרים לסמינר המורים בגבעת ושינגטון. ב 1955 בסיום לימודיה, עברה לקבוץ שדה אליהו ונישאה למנו טרופר שנפטר ב 2010. להם נולדו שני בנים ושתי בנות: אסתר, אברי, דורון ושירה, 8 נכדים ו 3 נינים.

חוה – חיה שיוביץ - נהיר
נולדה בדרהובה בהונגריה, בשנת 1935. להוריה יידל ומרים פרקש, אחות לחמישה אחים: זאב, חיים, דינה, דורי ואפרים. ב 1942 הועברו דינה וחוה אל הדודה חנה הלן-נני לושטיינר. ב 1943 נלקח האב לעבודת כפייה בצבא ההונגרי. האם מרים וארבעה מהאחים נשלחו לאושוויץ, משם לא חזרו. חוה ודינה אחותה נלקחו למחנה "מנסדורף" באוסטריה ומשם למחנה "ברגן בלזן" בגרמניה ואז הועברו למחנה "טרזין" בצ'כיה, יחד עם דודתה בעלה דוד ובתם תמר. במאי 1945 שוחררו בידי הצבא הסובייטי וחזרו לסגד, לאחר שנה באנצבך בבאווריה, במסגרת תנועת "דרור הבונים" הפליגו לארץ ב- 1947 באניה "פרובידס" ועברו לקיבוץ מעוז חיים. חוה ודינה אימצו את שם משפחתה של הדודה - שיוביץ. ב1962 נישאה חוה ליוסף, להם שני בנים: יהודה ורמי ו 3 נכדים.

מרים רותם - דסברג
נולדה בנובמבר 1940– בעיר הילוורסם בהולנד, להוריה: נתן ואלישבע . אחות ל-אלכסנדר, חיה, דינה, שאולה, פנחס, שמואל, אורי, ברוך, דובי ויוחנן. עם כניסת הגרמנים להולנד בשנת 1943, הובאה מרים בת ה-3 לפנסיון באמסטרדם. בנובמבר 1943 גילו הגרמנים את מיקומה אך חולצה משם בידי פעילי המחתרת ההולנדית לדרום הולנד אצל משפחת נאבן בכפר זבולחן, שם שהתה כשנתיים. במאי 1945 הקימו הוריה בית ליתומי שואה בעיר הילוורסם, כ 30 ילדים גדלו יחד עם ילדיהם הביולוגים של המשפחה. בדצמבר 1948 –כסלו תש"ט, עלו כולם לארץ. ביוני 1960 נישאה מרים לישראל רותם, והם קבעו את ביתם בקיבוץ שלוחות. להם 6 ילדים: יורם, עדנה, נדב, דיצה, אבנר ויואב,17 נכדים ו – 9 נינים.

בני הדור השני

ראלף סלינג'ר
נולד בבריטניה בשנת 1946 הוריו היו ביאנקה וארנסט סלינגר ניצולים ופליטים מגרמניה. ארנסט נכלא במחנה הריכוז זקסנהאוזן. לארנסט נולדו ילדים מנישואים אחרים: רות, האנס וגרהרד ששרדו את המלחמה. סבא וסבתא של האם גרטרוד והרמן קופר מברלין בגרמניה, גורשו בשנת 1941 לפורט ה-9 בקובנה ונרצחו שם. ראלף סיים לימודיו בוולינגטון קולג' למורים בניו זינלנד ב 1970, לימד כמורה לילדים עם צרכים מיוחדים גם בבריטניה ושימש כסגן מנהל בי"ס. ב 1973 הגיע כמתנדב לקיבוץ כפר רופין. ב 1977 התגייס ושרת בחיל התותחנים במלחמת לבנון הראשונה והאינתיפאדה הראשונה. בשנת 80 הכיר את בטי ונישאו. כיום מנהל את תוכנית המיחזור בקיבוץ ודואג לבית העלמין בכפר ופעיל בפרויקטים שונים לזכר ההיסטוריה היהודית של עיירות קטנות בדרום ליטא. לראלף ובטי שתי בנות ובן: רמה, אודי ודניה ו 4 נכדים.

גיל אלכסנדר
נולד בצרפת בשנת 1953 בעיר מץ במחוז לורן. אח ל-בריז'יט, פאני, איזבל וצ'ארלי. הוריו של גיל: סילבי לוי תבלח"א, ילידת אלזס וג'ראר ז"ל, יליד לורן. עם הכיבוש הגרמני ב1940 שתי המשפחות ברחו לדרום צרפת ושם עברו את כל המלחמה בערים ובכפרים. ג'ראר, בן ה 14 החל כתוב יומן מיומה הראשון של המלחמה. ב 1943 הצטרף למחתרת – "מאקי". ג'ראר וסילבי נישאו ב1947, נולדו להם חמישה ילדים שכולם עלו לארץ. ההורים הצטרפו בהיותם בני 60. ג'ראר נפטר בגיל 92 ולסילבי, בת 95, המתגוררת בקיבוץ שדה אליהו, יש 26 נכדים וקרוב ל 60 נינים. גיל עלה ארצה בשנת 1970 בגיל 17 במסגרת הכשרת בני עקיבא לקיבוץ עין הנצי"ב. שירת בצה"ל בחיל הנדסה. התחתן ב1974 עם אסתר, בת קיבוץ אשדות יעקב איחוד. הורים לעמית ז"ל, טל, יעל, הדר, יותם ז"ל, אלעד ובנימין. בשנת 2001 ,עזבו את קיבוץ עין הנצי"ב ועברו לגור במעלה גלבוע. סבים ל10 נכדים. גיל עבד 48 שנים בתחום גידול עופות כמגדל וכמדריך. השנה יצא לגמלאות.

עדנה שריר - רותם
נולדה ב –1963 בקיבוץ שלוחות, להוריה ישראל ומרים רותם. האב יליד תל אביב האם ילידת הולנד שעברה את שנות המלחמה במסתור וניצלה. בשנת 1986 התוודעה המשפחה לאחד מאותם אנשים שעזרו בהצלתה של האם מרים שהגיע לארץ לקבלת התואר "חסידי אומות עולם". עדנה החלה לעסוק ולחקור בקורות המשפחה בתקופת השואה ובסיפור המשפחתי, להתנדב בעמותת "עמך", ללמוד בביה"ס להוראת השואה ב"יד ושם" ולקחה על עצמה להיות "שליחת הזיכרון" לספר את סיפור משפחת דסברג בשואה, בדגש על "חסידי אומות עולם" שבזכות אומץ ליבם ותושייתם הוסתרה וניצלה אימה מרים. ב 1986 נישאה עדנה לאלי שריר, וקבעו את ביתם בקיבוץ מירב. לעדנה ואלי 5 ילדים: בר, אור, רותם, שחר ורוני ו – 5 נכדים.

וידאו