התוכן העיקרי

מבואות הנגב

לובה גייר- קפלניק
לובה נולדה בקורסטין, באוקראינה, בשנת 1936, להורים משה ושבע. אחות קטנה לארבעה אחים גדולים: שי, מרי, סנייה וגרגורי גרישה. בזמן המלחמה לובה שהתה בקזחסטן בעיירה קטנה וולודרוטקה. עם סיום המלחמה, חזרה עם משפחתה לקורסון, לבית בו גדלה. שם התחילה ללמוד. לובה סיימה את לימודי בית הספר בהצלחה בכיתה ז' עם תעודה שמאפשרת להתחיל לעבוד. ב- 52 התחתנה בהיותה בת 16 ובנובמבר 53, כשהיא בת 17, ילדה את בנה הבכור ובהפרש של שנה ושמונה חודשים נולדה בתה השנייה. לובה החלה ללמוד בערבים והשלימה בגרות. היא למדה עיצוב אופנה במפעל תפירה, מאוחר יותר הפכה למעצבת שמלות. בנה למד באקדמיה צבאית בלנינגרד והפך לקצין, בתה למדה ארכיטקטורה וב- 71, כשהייתה לובה כבר בת 34, עברה להתגורר בסמוך להם. לובה הייתה מסורבת עלייה במשך 3 שנים. לאחר שבעלה החליט להישאר באוקראינה הם התגרשו וב- 74 הצליחה לבסוף לעלות לישראל. ב- 81 הכירה את אילן, והם נישאו לאחר שנה. במהלך תהליך תיאטרון-עדוּת, התלווה אילן (ז"ל) ללובה. באותה שנה, אילן, שהיה אהוב על כולם, נפטר. ללובה בן ובת: אלכס ורעיה. 8 נכדים ו-7 נינים.
גיורא-ז'ורז' גרינוולד
נולד ביולי 1938 בפריס, צרפת, לאביו מאיר ולאמו פז'ה, אח ל-אלבר וטרז. ב-40, עם הכיבוש הגרמני, ברחה המשפחה מהעיר ננט ללאסל. שם חיו בזהות שאולה. הורי האם נשלחו לדרנסי ומשם למחנה מאיידנק ולא שבו. בלאסל שהו עד 50. בשנת 57 קיבל גיורא צו גיוס לצבא צרפת שנלחם באלג'יריה, סרב לשרת ועלה ארצה. ב-57 עלה גיורא לארץ עם תנועת הנוער "בורוכוב-דרור" ויחד עם ה"גרעין" הגיע לקיבוץ ברעם. ב-58 התגייס לצה"ל ושירת בנח"ל כחייל קרבי. גיורא וחנה נישאו בדצמבר 63. גיורא עסק במספר עבודות: בקיבוץ אייל עבד בלול. בקיבוץ גליל-ים ובמשמר הנגב, בפרדס וגזבר- במשך שלוש וחצי שנים, במפעל הקלקר- שמונה שנים. ובהנהלת החשבונות עשרים ושלוש שנים ויצא לפנסיה בגיל 75.
לגיורא וחנה ארבע ילדים, שני בנים ושתי בנות. גיא, אילן, רותם ותמר ו-11 נכדים.
עמרם דרעי
נולד בשנת 1934, בריש שבמרוקו, להוריו מסעוד ומרים לבית דהן. אח ליהודה יוסף ועליזה. במהלך המלחמה סבלה המשפחה ממחסור גדול והוא ומשפחתו היו בבית כל הזמן, ב-48 עמרם ואחיו נשלחו לאימוץ בעיר סז' אצל משפחת אסולין, אצלם שהה 4 שנים, שם חי ועבד בניתוק גמור ממשפחתו עד גיל 18. ב-52 חזר למשפחתו בריש. ב-54 עמרם נישא לאסתר לבית חימו. ביוני-55 הפליגו ממרוקו לצרפת עם אשתו, אמו ואחותו באנייה "קוטובייה" לצרפת ומשם באנייה "ארצה". עברו לגור במושב תאשור, בו חיים עד היום. עמרם שירת בצבא בנ"ט וכל השנים עסק במחנאות וחקלאות.
לעמרם ולאסתר חמישה ילדים: נחשון, אמנון, תמי, דורית ויוסי, 14 נכדים ו-8 נינים.
סמי פיין
נולד בבריסל, בלגיה בינואר 1932 להוריו: שרה לבית זמלקובסקי ודוד מהעיר לודג' בפולין שעברו לבלגיה. במאי 1940, עם הפלישה הגרמנית לבלגיה ברחה המשפחה לבריטן בצרפת. ואחרי 4 חודשים הוחזרו לבלגיה. עם ההגבלות על היהודים הופסקו לימודיו של סמי, הוריו עברו למקום מסתור והוא הוכנס לבית יתומים במנזר, בקרבת בריסל. לאחר מספר חודשים הועבר למשפחה בלגית, אצלם הוסתר עד לסוף המלחמה. הוריו הוסתרו במקום אחר וגם הצליחו לשרוד. ב- 44 עם כניסת הכוחות הקנדים, הגיע האב והחזירו הביתה. עם סיום המלחמה חייתה המשפחה בבלגיה, סמי סיים את לימודיו והצטרף לתנועת "בורוכוב" דרור. ב- 50 יחד עם הגרעין הפליג מהעיר מרסיי לחיפה, באנייה "קדמה". עברו לחפציבה ובהמשך לקיבוץ משמר הנגב. ב-52 עלו הוריו. ב-59 נשא לאשה את יעל, לבית המסטר, בנם מיכאל שנולד ב 60 נפטר סמוך ללידתו. ואחריו נולדו שני בנים. סמי עבד בקיבוץ בפלחה ובמפעל לפוליסטירן.
יעל אשתו נפטרה ב- 2008. לסמי שני ילדים, רפי ויגאל ו-5 נכדים.
משה קלמן
משה נולד בשנת 1938 בברלין שבגרמניה להורים יואל -יוליוס ורחל שטרנשוס. למשה אח ליצחק. עם תחילת המלחמה, בשנת 39, ברחה משפחתו מברלין לשנגחאי ישר לגטו. בשנת 45, הועבר לבית יתומים לאחר מות הוריו. ביום השחרור של המלחמה היה בגטו שנגחאי ולאחר מכן אומץ על ידי יעקב ורחל קולברג. בשנת 54, לאחר המלחמה, עברה משפחתו ליפן. בשנת 61 הפליג להונג קונג, משם לוויאטנם, לסינגפור, לקולומבו , ומבומביי עלה לבדו בינואר 62 לישראל בטיסה של "אל על". עבר לנגבה ובשנת 67 עבר ללהב. משה שירת בצבא ביחידת גולני בגדוד 13. נפגע במלחמת ששת הימים והוא נכה צה"ל. בעיסוקו המקצועי עבד במטעים בלהב ורוב השנים עסק כקניין בקבוץ. בשנת 67 נישא לזהבה תמרי.
לתמר ומשה חמישה ילדים: לילך, דפנה, מורית, איילה ובן ו- 17 נכדים.
מיכאל-מחלוף תורג'מן
נולד בעיר מידלט בשנת 1926במרוקו להוריו: אליהו ואסתר לבית ממן. בתחילת המלחמה היה מחלוף בן 15, אח לשמעון, מרים, חנה, זוהרה, מזל, סוליקה, ריימונד. מיכאל- מחלוף, למד בבי"ס אליאנס אך בעקבות מצבה הקשה של המשפחה ומחלת האב, נאלץ לעבוד קשה בסנדלרות יחד עם אחיו שמעון. האב אליהו הבריא במפתיע וחזר לתפקד. ב 8 בדצמבר 42 פלשו בנות הברית לקזבלנקה והגרמנים נכנעו, אך השלטון הצרפתי נשאר. ב-43 תקפה מגיפת טיפוס קשה, האם אסתר, שהייתה עמוד התווך נפגעה גם היא ועם פטירתה, המשפחה עברה משבר קשה. הערבים המקומיים איימו על היהודים ודאגו לעדכן שתנורי השריפה מוכנים. השלטונות דרשו מהיהודים להצהיר על רכושם ולמסור את כל שמות המשפחה והמצב החל להחמיר. בשנת 45, נשא מחלוף לאשה את מזל לבית תורג'מן ונולדו להם בן ובת. בשנת 54, עלתה המשפחה לישראל ועברו להתגורר במושב צוריאל ומאוחר יותר בתדהר. בין עיסוקיו היה המזכיר של מושב תדהר, ניהל תחנת דלק, גידל פרחים, עסק בחקלאות והיה מנהל חשבונות. למחלוף ולמזל שלושה בנים ושלוש בנות: יהודה, רמי, שגב, שמחה, יהודית ורבקה. נכדים ונינים.
הדור השני
שרה צרפתי - גולדברג
שרה צרפתי גולדברג נולדה בשווידניצה, פולין בשנת 1947 להורים ברכה גולדברג- מיצפליקר ולאבא משה גולדברג. האם, ברכה נולדה בעיר חלם בפולין. הייתה נשואה לשמואל גרוס ממנו היו לה 3 ילדים: אסתר, אהרון ויהודית. כשפרצה המלחמה היא, בעלה והילדים ברחו לרוסיה. במעבר לרוסיה שמואל נעלם, ל- 5 שנים. האם ברכה וילדיה שהפכו לפליטים הועברו לסיביר למשך 5 שנים בחיי מצוקה גדולה. חודשיים לפני סיום המלחמה הגיע בעלה שמואל וסיפר לה שנתפס ונכלא במחנות. שמואל קיבל אישור מעבר לאוקראינה, אך רק לשני הילדים הגדולים, אותם לקח. במאי 45, חזרה ברכה לחלם בפולין עם בתה יהודית וגילתה שכל משפחתה הענפה נרצחה. בעזרת ארגון ה-"ג'וינט" עברה למחנה עקורים. פגשה את משה גולדברג שסיפר שגם משפחתו נרצחה. מאוחר יותר ברכה התגרשה מבעלה הראשון ונישאה למשה. שרה נולדה בשווידניצה ועלתה לארץ בהיותה בת 10 באנייה "תאודור הרצל", גדלה בקיבוץ גן שמואל עד להיותה בת 18. שרה למדה בסמינר בבאר שבע, שם הכירה את בעלה שמעון, ונישאה לו בבאר-שבע בשנת 66. במשך 44 שנים עבדה כגננת. כל המשפחה מתגוררת גבעות בר.
לשרה ושמעון בן ושתי בנות: עופר, אורית ועינת, 12 נכדים ונינה.