התוכן העיקרי

גבעת שמואל

אפרים ויזל
נולד בשנת 1942, בכפר פותשנה, בטרנסניסטריה, להוריו מלכה, לבית מלק ויוסף מאיר ויזל אח למנקס ואידית. בסוף 1941 גורשה המשפחה על ידי הגרמנים מצ'רנוביץ, בוקובינה. האחות הצעירה, אידית, נפטרה בדרך לגטו ונקברה בקבר אחים בעיר ברשד. האב נלקח לעבודות כפייה בגרמניה, בגלל אזרחותו ההונגרית. האם, שהייתה בהריון עם אפרים, נלקחה לכפר פותשנה, לעבודות בחווה חקלאית של הגרמנים. אפרים נולד שם, ושהה כל הזמן במרתף. ב 1944, עם נסיגת הגרמנים, האם ואפרים נשארו בכפר. האב חזר רק בסוף 1945. אז שבו לצ'רנוביץ, גילו את אובדן המשפחה כולה ועברו לעיר סטרושינץ ב-קרפטים. אפרים סיים את התיכון והאוניברסיטה. ב-1969 התחתן עם חנה לבית פוקס ונולד בנו אברהם. ב- 1969 עלתה המשפחה לארץ יחד עם אחיו מקס (ז"ל). אפרים לימד בבתי ספר שונים, לאחרונה בישיבה תיכונית בתל אביב ופרש בגיל 71.
לאפרים וחנה בת ובן: חיה ואברהם ו-5 נכדים.

   

לאה ידוב (לבית קנר)
לאה ידוב נולדה בעיירה רוז'ן שבפולין בשנת 1935, להורים צרקה פילר וחזקיהו קנר. התגוררו במשותף עם הסבא והסבתא - הוריה של האם. לאה היא האחות הרביעית מתוך שישה: אריה, חנה, שרה ז"ל, ישראל ז"ל ומשה. בשנת 1939, גורשה המשפחה מהבית. לאה ומשפחתה הצליחו להינצל מהשריפה שהתרחשה בבית הכנסת בה כונסו יהודי העיירה גוברוב. בין השנים 1940-1941 שהו במחנות "איוויה" ו"ביאליסטוק". הוריה ואחותה שרה, נשארו בפולין לצורך טיפול רפואי באחות, משם לא שבו עוד. סבתה וסבה, ליוו את חמשת האחים במסע לרוסיה. לאחר שנה בגלדילו בסיביר, ב-1940, הועברו לאה ואחיה למוסדות ולבתי יתומים. ב- 1944, הצליח האח אריה, לאחד את ארבעת אחיו. בשנת 1946, חזרו לפולין. משם הועברו ל-אולם בגרמניה. ב-1948 הפליגו לארץ באנייה "קדמה". לאה נישאה לאלחנן ידוב בשנת 1954. התגוררו בבני ברק, ר"ג ובהמשך לגבעת שמואל. אלחנן ז"ל בעלה, נפטר בשנת 2017.
ללאה בת ושני בנים: נירה, אלון וערן, 9 נכדים, ונין אחד.

   

סימה-סופקה לוי (לבית קונורטוב)
נולדה בעיר סופיה בירת בולגריה להוריה: אולגה לבית ברכה ולאביה יסאק. אחות למשה הקטן ממנה ב 6 שנים. בתחילת המלחמה, האב נלקח למחנה כפייה ב 1943. באותה שנה ב פברואר, המשפחה נלקחה לרוסה שעל הדנובה על גבול בולגריה רומניה. שם התקבלו על ידי היהודים המקומיים וגרו אצל משפחה יהודית. משם עברו לבית ברוסה, בחצר עם בית כנסת עד לסוף המלחמה. הקשר עם האב התקיים במשך שנות המלחמה רק באמצעות מכתבים. באוקטובר 1945, חזר האב והמשפחה שבה לסופיה. בנובמבר 1948, הפליגו לישראל באנייה "פאן-יורק". עברו ליהוד, אחרי שהשלימה את העממי עברה לפנימייה בהוד-השרון. חזרה ליהוד המשיכה לימודיה, למדה פקידות, גויסה לצה"ל, ב-1956 השלימה קורס-חובשות ושירתה בג'וליס ועבדה כסייעת במרפאת שיניים בבאר שבע ובירושלים. ב- 1956 נישאה ל-ביטוש שבתאי.
לסימה ולויטוש 3 בנים ובת: יעקב, יצחק, אברהם וזהבה.11 נכדים ו-2 נינים.

   

לאה-אסתר לנדר (לבית לקס)
נולדה ב 1939 בפולין בעיירה בפלך קרשניק לאביה נפתלי צבי בן יעקב הי"ד ואמה חנה לקס לבית בורשטיין. בהיותה בת 3 חודשים, נכבשה פולין ואביה הצטרף לפרטיזנים בתחילת 1940 ביער קניה Knieja. לאה ואמה הוסתרו מעל לרפת עד אביב 1943. האב נרצח יחד עם כ-136 פרטיזנים יהודיים ע"י פרטיזנים פולנים "אנשי "A.K. ששיתפו פעולה עם הגרמנים. לאה ואמה נאלצו להסתתר יחד עם הסבתא טובה בורשטיין במסתור בביתה של חסידת אומות עולם, שמאוחר יותר נרצחו, היא ובתה ע"י הגרמנים. האם עם לאה והסבתא מצאו מחסה ביער. האם הצטרפה לפרטיזנים ונפצעה באחת הפעולות. עם כניסת הצבא-האדום עברו שלושתן לעיר גלייביץ בשלזיה התחתית שם למדה לאה בבית ספר עממי. ב- 1950 עלו באנייה "קוממיות" שיצאה מוונציה שבאיטליה. עד 1957 גרה בשכון עלייה בכפר סבא. לאה "אומצה" ע"י מרים וחיים יפה שניהלו את גן "מנשה דה רוטשילד" ונקלטה לישראליות השורשית. בשנת 1957 נישאה לבעלה אריה לנדר, אף הוא ניצול שואה וזכו להקים משפחה.
ללאה ואריה נולדו 4 בנות: צפורה- ציפי, טובה, מינה ונחמי, 14 נכדים ו-15 נינים.

   

יהודה לוקר
יהודה לוקר נולד בשנת 1936 בעיר בורקן שבגרמניה להוריו בצלאל טובה לבית גוסטל לבית-שטרן ואח ל-אינגה-יפה. בעקבות פרעות ליל הבדולח נמלטה משפחתו להולנד השכנה. בשנת 1942, התפזרה משפחתו בעזרת המחתרת ההולנדית למקומות מסתור שונים במדינה. יהודה היה בן 6 כשהוסתר אצל משפחת באקר ומאוחר יותר אצל משפ' דה-נוי בעיירה אדה. עם סיום מלחמת העולם השנייה, התאחדה המשפחה ועלתה ארצה בתחילת 1948, באנייה "טרנסילבניה". עם סיום לימודיו בבתי ספר תיכוניים וסמינר מורים, שירת בחיל-התותחנים. בשנת 1960 החל את לימודיו האקדמאיים באוניברסיטת בר-אילן במחלקה לפסיכולוגיה. ב 1961, התחתן עם חוה לבית לית ונ-דר-הורסט. בהמשך נסע לארה"ב וקיבל תואר Ph‪.D. מהמחלקה לפסיכולוגיה ב Yeshiva University שבניו-יורק. בהמשך בילה שנה כעמית מחקר post doc ב-New School במעבדה של .Leon Festinger יהודה שימש בצה"ל כראש מדור הנדסת אנוש באג"מ/אמל"ח. בשנים 1973-1978 הקים בטכניון, במימון צה"ל, מעבדה ניידת להנדסת אנוש. שנים רבות נתן שירותי ייעוץ ותיכון בתעשייה האווירית. היה במשך עשר שנים חבר במועצת העיר בקרית אונו.
ליהודה וחוה ארבעה ילדים: ירום, מוריה, רחלה ואלחי. 18 נכדים ו-2 נינות.

   

נתן מילר
נולד בעיר קיאצ'ובה בצ'כיה בשנת 1928 להוריו חיים ואמו ינטה לבית שטר, אח גדול ליחזקאל, טוביה, שינדי ומאיר. ב-1943 נלקח האב למחנות כפייה. ב-1944 , כשהיה בן-12 הובלו האם וחמשת הילדים ל"גטו קיאצ'ו". לאחר כמה חודשים הובלו למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, בסלקצייה הופרד ממשפחתו שהובלו למותם, נתן הועסק בטיפול בסוסים בחווה קרובה למחנה עם עוד 60 איש. בפברואר 1945 הובל בצעדת-מוות ל-טרזינשטאט. במאי 1945 שוחרר ע"י הצבא הסובייטי, פגש בפראג את אביו ששרד ויחד חזרו לעירם. בן- 17 הצטרף להכשרה של תנועת "גורדוניה-מכבי הצעיר". ב-1947 עבר עם "תנועת הבריחה" לגרמניה. ב-1948 הפליג מ-מרסי באנייה "מלאפנמה" לחיפה. גויס לצה"ל, ל"חטיבת גבעתי" ונלחם בלטרון, חצור ופלוג'ה וליווה שיירות להר הצופים. ב-1949 היה בין מקימי "עומר" ועבר לאשקלון ולרחובות. ב-1949 התחתן עם לאה. לאה ונתן 3 ילדים: זאב, יעלה וישראל, 8 נכדים ו-11 נינים.

   

אברהם רון
נולד בשם אלפרד וייסביין, בשנת 1938, בפראג שבצ'כוסלובקיה, להורים אילקה לבית טאוסיג, והאב דוד. אח לגרשון- ג'ורג'. בשנת 1940 האב נאסר ונשלח למחנה ריכוז ומאז נעלם. בשנת 1943, לאחר שנעצרו ע"י הגסטפו נשלחו למחנה מעבר, שוחררו ע"י הקונסול הכללי של רומניה, חברו של האב, שהצליח לסדר למשפחה דרכון דיפלומטי רומני. הם גורשו לרומניה, הגיעו לעיר פוקשן, בשנת 1945, עברו לבוקרשט. בשנת 1947, חזרו לפראג. ב-מאי 1949 בעזרת תנועת הנוער "דרור", הפליגו מנמל טראני באיטליה, באנייה "גלילה" ל-"שער העלייה" בחיפה. האם עברה לקרית שמואל, האח גרשון עבר לקיבוץ כברי ואברהם עבר לקיבוץ אפק, לאחר 4 שנים אומללות, חזר לאמו בכפר אונו. למד ב"אורט-יפו" בצה"ל שירת ביחידות מובחרות. בשנת 1963 נשא לאישה את מינה-מנוחה לבית באומוולשפינר.
למינה ואברהם בת ובן: טלי וגל, 4 נכדים ונינה אחת.

   

יחזקאל שחם-בראונשטיין
יליד פברואר 1938, בעיר יאסי שברומניה. הוריו- ברקו בראונשטיין ומריסה-מרים לבית יצקוביץ. אח לטובה פלד. ב- 1941, בפוגרום שהתרחש בבניין המשטרה, ניצל על ידי אביו. ביתם נהרס והם שוכנו במקלט הבית של השכנים בתנאים קשים. אביו נלקח למחנות-כפייה בטרנסניסטריה והמשפחה חיה במחסור. ב 1945 ברח האב דרך היערות וחזר. המשפחה הפליגה לארץ ב- 1951 באנייה "טרנסילבניה". ל"שער עליה" בחיפה ומשם לבית עולים בעין שמר. ב 1952, עבר יחזקאל עם עליית הנוער לקיבוץ "גליל-ים" ואומץ ע"י לאה שרוייט-פרגמנט עד 1958. בצה"ל שירת בחיל השריון כטנקיסט. בשנת 1958 נישא לנינה מרקס. לאחר חצי שנה עברו לגבעת שמואל. יחזקאל ניהל כל השנים מוסך לרכב כבד.
ליחזקאל ולנינה שלושה ילדים: יעל, טל ועופר, 9 נכדים ו-2 נינים.

   

דבי- דבורה גבאי (לבית בוצ'ינסקי)
נולדה בשנת 1940 בעיר לודג' בפולין להוריה: ינטה לבית - זנדברג ואביה מאיר, אחות ליצחק וחיים בוצר-בוצ'ינסקי. בתחילת המלחמה הייתה תינוקת. במהלך המלחמה עברה המשפחה בין כפרים שונים באוזבקיסטאן ברוסיה כפליטים, בתנאים קשים. ב 1945, כשהסתיימה המלחמה, הגיעו לגרמניה שם שהו עד 1948. אחרי חודש במרסי צרפת, בינואר 1949, עלו על האניה "טמפה-פנמה" והגיעו לארץ. ב- 1960, גויסה לצה"ל ושירתה בחיל האוויר. ב 1965, נישאה לאברהם גבאי (ז"ל).
לדבי ואברהם נולדו שלושה ילדים: חגית, אורית ושחר. לדבי 6 נכדים.

   

עליזה (פרידה) שטיינוורצל לבית הרצוג
נולדה בשויניצה בפולין בשנת 1942, להוריה מיכאל הרצוג וגיזלה לבית לזר. אחות לאוסקר-יהושע. המשפחה עקרה משויניצה לוורוצלב. כתינוקת שנולדה במלחמה, אינה יודעת הרבה על התגלגלות המשפחה ובריחתה מפולין. אך המלחמה הסתיימה ברוסיה וב 1945, חזרה המשפחה לפולין. בגלל המשטר הקומוניסטי לא הורשו לעזוב ורק ב 1950, הפליגו לארץ באנייה "גלילה". בשנת 1961, התגיסה לצה"ל, שרתה בשלישות והשתחררה ב 1962. נישאה ליעקב ב 1962.
לעליזה ויעקב בת אחת ושלושה בנים: ורדה, איציק, אלי ואלון 13 נכדים ו- 2 נינים.

   
 

בת הדור השני

מאירה וסרמן

אני בת להורים ילידי רומניה, אשר עלו ארצה בשנת 1947 בהיותם בני 15 ו-19.
אבי, יצחק וסרמן ז"ל, מגלאץ, יליד 1928, בן בכור למשפחה בת 8 נפשות, שהה במחנה כפייה, הצטרף לתנועת "גורדוניה", וב-1947 עלה ארצה בעלייה בלתי לגאלית, באנייה "סמירנה". לאחר שהות ב"מחנה עתלית", גויס לצבא ושירת כחובש קרבי.
אימי, טילדה סימון, מ-פוקשאן, ילידת 1932, בת זקונים למשפחה בת 6 נפשות. ב 1940, עת פלשו הגרמנים לרומניה, נלקח אביה ו-2 אחיה למחנה עבודה. אמי, יחד עם 2 אחיה, הצטרפו בתום המלחמה לתנועת "גורדוניה" ועלו לארץ כבלתי לגאליים, באנייה "פאן יורק" לאחר כחצי שנה בקפריסין, הגיעו לארץ, ב-1948.
אני, מאירה, אמא לרועי בן ה-15, אחות אמצעית לעירית הבכורה ולשרית בת הזקונים, כלכלנית במקצועי ובעלת חברה לייעוץ כלכלי לרשויות מקומיות. בוגרת תואר ראשון בכלכלה ו-2 תארים שניים במנהל עסקים ובמנהל ציבורי.
השואה, כפי שנחוותה ע"י הורי, ע"י הורי חברי, שכני, משפחתי הקרובה והרחוקה, היוותה חלק בלתי נפרד מזהותי, מערכיי ומהתנהלות חיי.