התוכן העיקרי

באר טוביה

דינה איתן (גמר)
נולדה בלבוב בשנת 1939, להוריה זאב ובתיה לבית ציפר. ב 1944, כשנכנסו הגרמנים ללבוב. המשפחה שהתה בגטו בעיר. דינה הועברה למשפחה פולנית למשמרת וחיה אצלם. ב 1945 הועברה לבית יתומים של לנה קיכלר בעיר זקופנה והייתה אחת ממאה הילדים של לנה כפי שכתבה בספרה - 100 ילדים שלי. ב 1946 עברה לבלוי בצרפת, ושהתה שם 3 שנים. בשנת 1949, עלתה לארץ לקבוצת שילר ואומצה על ידי משפחה. עם סיום התיכון שירתה כמשקית-חן בגדוד שריון בחצור. בקיבוץ הכירה את בעלה לעתיד אברהמל'ה גמר. ב 1961, נישאו ועברו לגבעתיים. אברהם עבד בשירות המוסד ולכן היו בשליחות בפריס, משנת 1965 ועד 1969. עברו הרבה תהפוכות כולל ישיבה בכלא של בעלה, לאחר מבצע כושל. עם פרישתו עברו למושב ביצרון ועסקו בגידול פרחים.
לדינה ואברהמל'ה ז"ל, שלושה ילדים: יעל, מיכל ועמית ו-7 נכדים.
יוסף-פפו לוי
נולד בנובמבר 1931 בסלוניקי יוון, להוריו סלומון-שלמה לוי ושרה-שרינה לבית פרחיה. האח הצעיר אמה-זפירה, איזידור, אברהם-אלברטו, אליס-דליסיה, סמי-שמואל ודורה. אחיו איזידור, הבן השני, שרת בצבא יוון נפל בקרב באלבניה בקרב נגד האיטלקים. ב 6 באפריל 1941, עם הכיבוש הגרמני הפעילו את מנגנון החיסול של היהודים. האב הצליח להבריח את בני המשפחה מסלוניקי לאתונה, שם נמצא מסתור נפרד לכל אחד מבני המשפחה. אישה נוצרייה טובה הביאה את יוסף למנזר. שם הוסתר 3 שנים. ב 1945, יוסף ואחייניתו, רחל בת החמש, עלו ארצה במסגרת עליית הנוער ונקלטו אצל משפחות בעין דור. ב 1947, עבר להכשרה בכפר-יהושע. ב 1949, הצטרף עם חבריו להכשרה נוספת בדגניה ב'. משם התארגנו לגרעין התיישבותי והקבוצה התגייסה לנח"ל. ב 1952, היה בין מייסדי מושב הספר "ניצני עוז". ב 1969 עברו לאביגדור. ליוסף ועדינה שלושה ילדים: שלמה, תמר ורפי, 9 נכדים ו-10נינים.
אביבה מזיג (אנקרי)
נולדה בשנת 1942 בטוניסיה, בעיר הבירה טוניס. להורים, אסתר וניסים אנקרי. במשפחה היו גם סבא וסבתא: ניסים ושרה לבית ללוש., סבתה נולדה בלונדון. הורי אביה, הסבתא ורדה והסבא מחלוף גרו גם הם בעיר. ב 1942, בזמן המלחמה, הגרמנים נכנסו לטוניס, והיהודים עבדו בעבודות כפייה. בשנת 1945, שוחררו בידי בנות הברית. לאחר המלחמה החלה ללמוד בבית ספר נוצרי "גלסייר". אביבה בת ה 7 עלתה עם ההורים באנייה "נגבה" בשנת 1950 עם גרעין "גורדוניה". למדה בכפר ורבורג, ובביה"ס "רגבים". ב 1960, נישאה לאהרון מזיג, והשתקעו במושב עזריקם. עבדה כמורה וטיפלה במשק המשפחתי.
לאביבה חמישה ילדים: אליהו, ניסים, אסתר, אוריאל ושחר ו- 13 נכדים.
מירה נרקיס (קורח)
נולדה בשנת 1938 בסלובקיה. בת ינקה וליאו קורח. הוריה נשלחו ב 1940 למחנות כפייה בסלובקיה והיא נותרה עם סביה יוסף וברטה פרייליך. בשנת 1942, נשלחו הוריה לאושוויץ או למיידנק, שם נספו. מירה וסביה מצאו מחבוא באסם בבית איכרים בכפר. הם הוסגרו לידי משמרות הלינקה- המיליציה הסלובקית, ובחסות הגרמנים הועברו למחנה המעבר סרד. לאחר שהופרדה מסביה, נותרה לבד. בינואר 1945, נשלחה מירה לטרזינשטט. סבה נשלח למחנה בוכנוואלד משם לא שב. ואילו סבתה נמצאה בברגן בלזן, לאחר החלמתה שבה לסלובקיה. מכל משפחת פריליך, 6 בנים ובנות בוגרים ובעלי משפחות, נותר בן אחד ומירה. ב 1949, הגיעה מירה לארץ במסגרת "עליית הנוער" לגן שמואל, עד לגיוסה לצה"ל. לאחר חמישים שנה של חברות בקיבוץ רשפים ולאחר פטירת בעלה צבי, עברה למושב אביגדור, בקרבה לאחד מבניה. למירה שלושה בנים: גיא, אורי וזיו ו- 5 נכדות.
בני הדור השני
שרה ברנט (רובין)
אני בת להורים ילידי רוסיה, אשר עלו ארצה בשנת 1959 בהיותם בני 49 ו 35.
אבי, אליקים רובין ז"ל, מדולהינוב, יליד 1910, בן למשפחה בת 12 נפשות, היה חובש בצבא של פולין ותקופה נכלא בכלא רוסיה. ב 1942, הגיעו גרמנים לחצר ורצחו את אמו, שרה, אחיותיו ואחיינו. אביו, ישראל, נפטר לפני המלחמה. אחיו גרשון ואחותו רחל עלו לארץ בשנת 1950.
אימי, אסתר רוכמן, מויצפסק, ילידת 1923, בת למשפחה בת 5 נפשות. הוריה ואחיה נספו בשואה. הורי התחתנו ברוסיה אחרי המלחמה. בשנת 1948 נולדה אחותי רעיה. ב 1957, עברנו לפולין לשנתיים. הגענו לארץ דרך איטליה באוניה "ארצה" התגוררנו ברמת אליהו, לאחר כחודש, דוד שלי, גרשון, הביא אותנו למושב נווה-מבטח בו אני מתגוררת עד היום.
אני, שרה, נשואה למיכאל משנת 1970, גמלאית של משרד החינוך לאחר 35 שנות עבודה כגננת, בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה מטעם "אוניברסיטת ברלינגטון". אמא ל-4 ילדים: ענת, אתי, אלקיים ועמית, וסבתא ל-15 נכדים.
אלכס גולדפרב
נולדתי בסאין באזור סטו-מארה בטרנסילבניה שברומניה.
אבי, לויוש-אריה, היה במחנה עבודה של ההונגרים, עבודת כפייה בסלילת כבישים וחפירות ביצורים בידיהם.
אמי, רייזה-שושנה (לבית מאלק). בהיותה בת 14, נלקחה יחד עם אחותה הצעירה שרה, למחנה אושוויץ. מכל משפחתם משני הצדדים ניצלו אמי ואחותה, אבי ואחיו משה נצלו. אך ממשפחתם שהיו בה תשעה אחים נפשות, לא נותר אחד. אני, אלכס, סיימתי בי"ס יסודי ומקצועי ברומניה, עלינו לארץ ב 1963. השלמתי השכלה בשלב מאוחר של החיים. בצבא שירתתי בצנחנים במסלול פיקודי, השתתפתי בפעולות ומלחמות והייתי בין מקימי "יחידת עורב" בצנחנים. המשך בקיבוץ משמר השרון, סיימתי את לימודי מינהל עסקים ב "מכללה למנהל", תואר ראשון באוניברסיטת בר אילן ומכללת אשקלון מדעי המדינה ומשאבי אנוש. עיקרי התפקידים שמילאתי: ניהול חברה עסקית, חבר כנסת וכסגן שר ממונה על החברות המשכנות. בהמשך, ממונה על תעשיות הביטחון במ. הביטחון. יועץ לגופים ציבוריים מרכז השלטון המקומי, ארגון הקבלנים, ולחברות מהתעשייה הביטחונית. היום חבר מועצה בבאר טוביה ויו"ר ועדת מכרזים. מתנדב במספר גופים: רט"ג וסק"ל במשטרה, אור ירוק, כיבוי אש, צוות חרום במועצה. יו"ר ועדת ביקורת בעמותה ציבורית המעסיקה מוגבלים בתעסוקה מול מפעלים.
נשוי לעפרה ואב ארי, ורד, ענת ויפעת.
אסתר פרי-זילברשטיין- כספי
נולדתי ב 1948, בעיר חדרה להורים ניצולי שואה אשר עלו ארצה בשנת 1947. אבי, אמרה כספי (זילברשטיין), יליד 1915 מהעיר סאסריגן, בן צעיר להוריו רוזה ויוסף זילברשטיין אח צעיר לאנדרי ותאום לשרי שנרצחו כולם בשואה.
אמי, מגדה כספי זילברשטיין (לבית קלופוט) נולדה בכפר גימש והייתה בת יחידה להוריה, אסתר שנרצחה בשואה וראובן. אביה גויס בשנת 1942 לעבודות כפייה על ידי ההונגרים לטובת הצבא הנאצי וניצל ממוות לאחר שברח, ואמה, גורשה עם כל המשפחה המורחבת לאושוויץ בערב חג שבועות 1944. זמן קצר לאחר שחזרו מהמחנות עלו ההורים ארצה בעליה בלתי לגאלית באניה "פאן יורק", נתפסו על ידי הבריטים ושהו בקפריסין עד שהותרה כניסתם לארץ בפברואר 1948. עם תחילת מלחמת השחרור גויס האב לצבא וליווה את השיירות שעלו לירושלים הנצורה. בשנת 1949, היו שניהם מהגרעין החלוצי שהקים את מושב ערוגות. הורי זכו לאריכות ימים וחיו בבריאות ובשמחה בקרבת בני משפחתם. אני, אסתר, אחרי שירותי בצה"ל בפיקוד דרום למדתי בסמינר למורים וגננות בב"ש והייתי מורה 30 שנה. ב 1969, נישאתי ליעקב .
אני אמא לשלוש בנות: סמדר, עינת, ונעם, וסבתא ל-5 נכדים.

 

 משתתפי הקבוצה הצעירים תלמידי שכבה ח' מועצה אזורית באר-טוביה
שמות הצעירים הדור השלישי – נושאי לפיד הזכרון תלמידי שכבה ח' בתיכון
מאחור מימין לשמאל- נועם ביטון, ליה מילול, ליהי נרקיס, תמר רהט, מיקה הרמון, יובל הרשקו
מלפנים מימין לשמאל- שי גולדפדר, יובל ברגר, עמית רן, תאיר סלע, גיל פרי, אור סוג'ז