מכתבה של נטע אגר

תודה על חוויה מדהימה שלימדה אותי הרבה. אני כל כך שמחה שיכולתי לקחת חלק בפרויקט המדהים הזה וזאת חוויה לכל החיים. אני אתחיל מהסוף, כשאתה מקבל את מחיאות הכפיים בפעם האחרונה, אתה מבין שזה נגמר. המסע שעברתי בחצי שנה האחרונה וששינה אותי לגמרי, נגמר. אני באמת הכי שמחה בעולם שהייתה לי הזכות להיות חלק בפרוייקט המדהים הזה, זו חוויה שאני אזכור לכל החיים. המשמעות שלו באמת ענקית.תודה לחברים שהכרתי בפרויקט ושהיו איתי וחלקו ויחלקו את איתי החוויה הזו ואני מקווה ישארו איתי לכל החיים כי אני באמת רוצה לשמור על זה. תודה לעזרא ועירית, שהקמתם את הפרויקט המדהים הזה שליוויתם …

מכתבה של רוני

אני לא אכחיש הפרויקט שאני עברתי לא היה קל, כמה פעמים שהרגשתי שזה יותר מידי בשבילי, כמה פעמים חשבתי לעצמי שזה מוגזם "לוקחים את זה רחוק מידי" אבל את הפרויקט הזה אני עברתי עשיתי את שלי ואני רוצה להסביר כמה זה חשוב או יותר נכון כמה זה היה חשוב לי. אני אתחיל מהסוף סיימנו את ההצגה האחרונה, הכל קרה מהר כל כך סדרנו את הדברים, נפרדנו מאליסה והלכנו הביתה. בדרך הביתה בכיתי, אולי זה רק אני עם הקושי שלי לסיים דברים אבל כשחשבתי על זה, זה מעבר לזה, כל הפרויקט הזה מעבר למה שחשבתי. עברנו המון דברים במהלך השנה והמון…

מכתבה של עמית דוקטור

ורדה כגן היקרה, עזרא, עירית ומשפחת דגן המופלאים, מורים, תלמידים, בוגרי תאטרון עדות בשלל הגילאים, בוקר טוב. קוראים לי עמית, אני בוגרת בית ספר אליאנס מחזור נ״ה ופרוייקט תאטרון עדות שנת 2013, שהתקיים כאן בבית הספר. ראשית, תודה רבה שהזמנתם אותנו ואפשרתם לי ולחבריי לבסיס לחוות שוב, או לראשונה את החוויה המיוחדת הזו. נרגשת להיות כאן היום. נזכרת בסיפורים אותם שיחקתי, בחבריי לקבוצה, בדובי שכל כך אהבתי. כאן למדתי איך להסתתר בשקט, מה עושים כשרעבים נורא, למדתי איך זה כשפוחדים באמת וששמיכה אחת קטנה יכולה לחמם מקור וגם לחמם את הלב. תאטרון עדות בשבילי לא נגמר בכמה חודשים בכיתות ט׳…

מכתבו של שלומי, אבא של יובל (2)

איבדתי את אימי באפריל השנה. היא הייתה ניצולת שואה . ההמחשה הזו של מה שעברתם על הבמה, זה קיבל חיים וזה משהו אחר . החוויה של לראות את נתן על הבמה שאני כילד גדלתי על ברכיו , היה לי מרגש וקשה מאוד. היה לי קשה לצפות בכל ההצגות , לראות את ביתי יובל הולכת בשלג כמו אמא שלי , אלו היו חיים בלתי נתפסים , האימה , הקושי, האובדן. כשנתן בכה, על אמא שלו , אני בכיתי גם על אמא שלו וגל על אמא שלי.

מכתבה של רותם

הבנתי וכיבדתי אתכם הניצולים אבל לא הייתי מחוברת רגשית לשואה. כשהיינו על הבמה והצגנו את הסיפורים הבנתי פתאום את כל הפרויקט וזה היכה בי על הבמה. הבנתי שזה לא סתם סיפורים אלא של אנשים קרובים אלי כמו סבא וסבתא . ראיתי אתכם מתרגשים ובכיתי על הבמה, התרגשתי יחד אתכם . הייתה לי גאווה שיכולתי להעביר את הזכות הזו של הסיפור שלכם . תודה שנתתם לנו את הזכות להקשיב לכם ולהציג אתכם על הבמה ותודה שתמכתם בנו כשהיה לנו קשה .

מכתבה של יובל

את החוויה של לראות את אבא שלי בוכה, חוויתי פעמיים : כשאחי היה בן 3 וכשסבתא שלי נפטרה. וכשראיתי אותו בוכה בהצגות של תיאטרון עדות , הבנתי עד כמה הצלחנו לרגש אנשים ולהעביר את הסיפור שלהם .

מכתבה של רות

זה היה רעיון מדהים וחכם, להפגיש ניצולי שואה יחד עם בני נוער. אני כספרנית שהמפגשים התנהלו בספריה לנגד עיני, הייתי עדה לתהליך המרגש הזה .

מכתבה של סימה

התרגשתי ולא הבנתי מה הולך לקרות . ראיתי איך הילדים חיים את החוויות שלנו ולמרות הלימודים שלהם ,הם היו כאן בשבילנו. התאהבתי בכולם . אנחנו דור מיוחד ואנשים מיוחדים שנקשרנו באופן עמוק לקבוצה.

מכתבו של אברהם

מעולם לא דיברנו ולא סיפרנו בבית , הכל עבר במחשכים. הפרויקט גרם לי להיפתח , הייתי סגור מאוד . נהניתי במיוחד לפגוש את הילדים .

מכתבו של אברהם רון

כאשר פנו אלי בעניין השתתפות בפרויקט "תאטרון עדות-לחיות כדי לספר" הססתי מאד, כיון שבמשפחתי מעולם לא דברנו על תקופת המלחמה. אך, בעקבות התמיכה הרבה שקבלתי ממשפחתי, החלטתי להצטרף לפרויקט, ואינני מצטער ולו לרגע אחד. הכרתי קבוצת שורדי שואה מקסימים ואת עירית ועזרא דגן המדהימים. כמו-כן, פגשתי קבוצה נהדרת של 15 נערים ונערות נפלאים ואוהבים. מנהלת בית הספר הרשימה אותי מאוד במעורבות שלה ובאכפתיות שלה מהפרויקט. התחברתי לקבוצה ואני גאה מאוד על שלקחתי חלק בפרויקט הנפלא הזה. אני מאחל לכם, עירית ועזרא, שיהיה המון בהצלחה בפרויקטים הבאים. תבורכו על עשייתכם. בברכה, אברהם רון גבעת שמואל

מכתבו של שלומי, אבא של יובל

כדור שני לשורדי שואה, נחשפתי גם אני, כמו שאר בני גילי, לתיאורי הזוועות שהתרחשו בתקופת השואה. מפאת הגיל הצעיר, חוסר היכולת לתפוס את המעשים המחרידים, ומעל הכל – הצורך של השורדים להדחיק הכול, לשתוק ולהתקדם הלאה, הסיפורים לא הפכו מעולם מוחשיים מספיק. חלקם אפילו התמוסס עם חלוף הזמן ונשכח מכל לב. "תיאטרון עדות", תחת שרביטם היצירתי של עירית ועזרא דגן, תוקף את הדממה שנוצרה ומרים קול זעקה נורא להנצחתה של תקופת השואה. הסיפורים של השורדים תועדו ביד אומן וזכו להמחשה כל כך עוצמתית ומטלטלת עד כי היטשטשו לרגע נפתולי הזמן ואלו אינם השורדים שפוסעים להם בשלג, בגופם המרוט והדואב, עושים…

מכתבם של לימור ושחר גבאי

עזרא ועירית היקרים שלום ראשית רצינו להודות לכם מקרב הלב והנשמה על שהעלתם אצלנו בגבעה את ההצגה הכה מרגשת על חייהם של שורדי השואה של עירנו וביניהם חמותי היקרה דבי גבאי שולחת את התרשמות הנכדים מההצגה: יוגב (בן 12) הנכד של דבי גבאי מאוד התרגשתי לראות את ההצגה של סבתא שלי ואפילו בכיתי. לא הכרתי את הסיפור של סבתא שלי. והילדים שהשתתפו בהצגה הכירו את הסיפור יותר טוב ממני וזה גרם לי להרגיש שפספסתי. ריחמתי על סבתא על כל מה שהיא עברה בתור ילדה קטנה. אני לא מאמין מה סבתא הייתה צריכה לעבור וזה גרם לי להעריך יותר את ניצולי…