מכתבה של אינגריד

מאוד התרגשתי לחזור שוב לילדות ולהיזכר בדברים שקרו. התרגשתי מאוד גם במהלך החזרות ובמיוחד בהופעות עצמן מול הקהל. למדתי להכיר טוב יותר את הנוער שאיתו עבדתי. במיוחד התפעלתי מהיכולות של הילדים ללמוד שבעה סיפורי חיים שונים, לזכור אותם ולהציג אותם. נהנתי מאוד מהיחס שקיבלנו מהילדים. הם מאוד דאגו לנו והראו אכפתיות רבה. הם גילו התעניינות בסיפורים והראו מעורבות גדולה. אינגריד

מכתבה של צילה

ברצוני להודות מקרב לב לעזרא ועירית דגן על הפרויקט הנהדר הזה, ההשקעה שלכם היא מעל ומעבר ומרגישים שהיא נעשית מכל הלב. הילדים המקסימים למדו , עמלו והציגו כל כך יפה וגם המוזיקה הייתה נפלאה. ברצינות, הלוואי שהרבה מבוגרים היו מתנהגים כמו הנוער הנפלא. אותי הדברים חיברו בחזרה להורי ושוב הבנתי כמה הם היו אמיצים ובעלי תושייה וכל ההורים שהצילו את ילדיהם הם גיבורים וצריך מפעם לפעם להזכיר את אומץ לבם וגם את של חסידי אומות העולם. צריך לראות שלא הכל רע ויש גם אנשים טובים בעולם. לכן אני עוד פעם מודה לכל מי שהשתתף בפרויקט, תודה. צילה

מכתבו של אדם

זו הייתה חוויה מדהימה ומיוחדת, התחברתי מאוד לשואה ונהניתי להציג את זה על הבמה, התגבשתי והתחברתי עם הרבה מאוד ילדים בזכות הפרויקט, ואי אפשר להסביר מה מרגישים בזמן החזרות וההצגות וגם אחרי זה עם כל הילדים, צריך לחוות את זה בעצמך כדי להבין אדם

מכתבה של ענבר

לפני קצת יותר משנה עברו בין הכיתות והתחילו לספר על הפרויקט הזה שנקרא "תיאטרון עדות", ברגע שאמרו את השם הזה ידעתי שאני מכירה את זה מאיפשהו, ניסיתי להיזכר ופתאום נזכרתי, "אה זה היה הפרויקט הזה שראיתי לפני כמה שנים את ההצגה שלו", המשיכו להסביר על הפרויקט וידעתי כמה הוא חשוב ומשמעותי אז הצטרפתי אליו. במשך שנה שלמה נפגשנו כמעט כל שבוע לשעתיים שמבחינתי היו מדהימות, לראות איך הניצולות אשכרה פותחות את עצמן ומשתפות את הסיפור שלהן, שאני יודעת שזה אחד הדברים הקשים בתור נכדה לניצול שואה שלא דיבר על זה בכלל עד הרגע שכבר לא היה ברירה והיינו צריכים לעשות…

מכתבה של נגה

כל שנה שעברה שאלו אותי מה אנחנו עושים בתיאטרון עדות, האמת לא ידעתי מה להגיד. לא ידעתי איך אני יכולה להסביר לאנשים שלא היו ביחד איתי בשעתיים האלה מה שמעתי, מה הרגשתי, איך היה לי או מה עשינו. לא חשבתי שאנשים שלא היו בזמן שהניצולות המדהימות שלנו סיפרו את הסיפור שלהן יתרגשו או יתחברו לסיפור ולניצולות כמו שלנו קרה. ואז כבר בגנרלית שעשינו ילדים התחילו לבכות. שם הבנתי כמה מה שעשינו הוא משמעותי וחשוב. עוד לפני זה בתקופת החזרות הארוכה יש לציין, התלוננו שאנחנו לא לומדים ובמשך התקופה הזאת עירית וליאורה פרבדה (מלבת הפרוייקת) אמרו לנו שמה שאנחנו עושים יותר…

מכתבה של נעה

כשרק התחילו להסביר לנו על הפרוייקט לא ממש הבנתי מה זה, הבנתי את המילה ״תאטרון״ אמרתי יאללה ננסה זה פשוט להפסיד שיעורים. אחר כך הבנתי שזה בעצם מפגשים עם ניצולי שואה אז חשבתי לוותר כי אולי יהיה לי קשה לשמוע את הסיפורים, בסוף החלטתי להישאר. הגעתי למפגש הראשון והיו כל כל הרבה אנשים וכל כל הרבה מבוכה בחדר. האחראים על הפרוייקט המדהים הזה לא גרמו לנו לרגע להרגיש כאילו יש ילדים, יש ניצולי שואה וילדים שומעים סיפורים. התחלנו במשחקים, הכרנו אחד את השני והכרנו את עצמנו לאט לאט התחלנו לשמוע סיפורים ולהיקשר לניצוצות השואה המדהימות. לא תיארתי לעצמי שאני אקשר…

מכתבה של עדי

זכיתי להשתתף בפרויקט המדהים הזה ולהציג את הסיפורים של הניצולות שואה שהתחברתי אליהן כל כך. כל שבוע חיכיתי לשעתיים שלנו ביחד כי רציתי לשמוע עוד ועוד מהסיפורים המרגשים שלהן, ועל החיים המרתקים שלהן. זאת הייתה החוויה הכי מרגשת שהייתה לי בחיים ואזכור אותה לתמיד.

מכתבה של שיר

בשנה אחרונה הפרויקט הזה לימד אותי הרבה מאוד השואה. הפרויקט הזה העשיר לי את הידע על השואה בדרך מאוד מעניינת. למדתי גם הרבה על עצמי. התחברתי לנשים המבוגרות, שמחתי להכיר אותן, הם היו בשבילי כמו סבתא שניה. מאוד נהנתי בפרויקט הזה שהעשיר אותי בהרבה מובנים

מכתבה של דניאלה

בעצם, מה זה תיאטרון עדות בשבילי? התחלתי את הפרוייקט שנה שעברה, בלי לדעת כל כך למה אני נכנסת, בלי לדעת איך אני ארגיש, אי אני אתמודד, אבל אנייכולה להגיד בלי שום ספק, זה עלה לי על כל הציפיות. לא חשבתי שאני אוכל להתחבר כל כך לחבורה של ניצולות, כאלה שמבוגרות ממני, ואפילו מבוגרות בהרבה, ולא חשבתישאני ארגיש כמו שאני מרגישה אחרי שהעברתי את הסיפורים של אותן ניצולות כל כך מדהימות שיצא לי להכיר. אינגריד, טוני, מרים, מתי, צילה ורות, הן בין הנשים (והאנשים בכלל) היותר חזקות שיצא לי להכיר. אלה ששרדו, ולא רק זה, אלא גם היו מספיק חזקות בשביל …

מכתבם של הצעירים

משפחות, חברים, מורים.... איך מסכמים שנה כל כך עוצמתית? התחלנו לפני שנה, תהליך משמעותי שבו נפגשנו אחת לשבוע, שעתיים כל פעם, מפגש משמעותי, עם הנשים היקרות שאנחנו כל כך אוהבים. שמענו סיפורים קשים, מעניינים, עוצמתיים ובעיקר מרגשים. למדנו לאהוב ולהתחבר עם אנשים שנכנסו לחיים שלנו רק לפני שנה, אבל מהרגע שהם נכנסו, אי אפשר להיפרד. עברנו דרך שביגרה אותנו, גרמה לנו להסתכל על דברים אחרת, ולראות המון צדדים וחוויות שונות מהמלחמה. אין מאושרים מאיתנו שניתנה לנו ההזדמנות לקחת חלק בפרוייקט כל כך חשוב ומשמעותי, פרוייקט שרק מעטים זוכים להשתתף בו. כל שבוע רק חיכינו לשעתיים השבועיות שלנו ביחד, שעתיים שסגרו …

מכתבה של דינה

תאטרון עדות אני זוכרת היטב את אותו יום רביעי באודיטוריום, ב"בוקר של כיף, לפני הופעתה של גלית גיאת. האולם היה מלא. לפתע הופיע על הבמה עזרא דגן שהיה מוכר לכל הקהל כשחקן תאטרון ידוע וספר בקצרה על הפרויקט "תאטרון עדות". פנה לקהל ובקש מתנדבים ניצולי שואה וגם דור שני. הדבר מיד נגע ללבי והתחלתי להתלבט. מצד אחד הבנתי שזה מאוד חשוב וצריך לעשות את זה, אבל לא אני.בטח יהיו מתנדבים אחרים. הדבר לא עזב אותי וכעבור שבועיים נגשתי למזכירה ובקשתי שתרשום אותי. החלטתי לבוא למפגש ראשון, לבקש להיות ראשונה, לספר את הסיפור שלי ושלום על ישראל וללכת הבייתה. אין לי…

מכתבה של אביבה

המפגשים של כל יום רביעי, ציפיתי להם , כל שבוע. היה מאוד מעניין להיות עם כולם ולספר את מה שהיה בזמן השואה. את כל הלב נתתם לנו עירית ועזרא , הייתם כל כך נדיבים וחביבים , והקשבתם לנו לכל מילה. אתם גדולים מהחיים! אתם הגשמתם לי את החלום של הנביא יחזקאל שה' אמר לו ללכת לבית הקברות ולהחיות את העצמות היבשות "ולא נתן להם ה' רוח חיים" אתם הגשמתם את החלום ונתתם לסיפורים עוד וגידים וגם רוח חיים. יישר כוח -אוהבת אתכם אביבה