מכתבה של ענבר

לפני קצת יותר משנה עברו בין הכיתות והתחילו לספר על הפרויקט הזה שנקרא "תיאטרון עדות", ברגע שאמרו את השם הזה ידעתי שאני מכירה את זה מאיפשהו, ניסיתי להיזכר ופתאום נזכרתי, "אה זה היה הפרויקט הזה שראיתי לפני כמה שנים את ההצגה שלו", המשיכו להסביר על הפרויקט וידעתי כמה הוא חשוב ומשמעותי אז הצטרפתי אליו. במשך שנה שלמה נפגשנו כמעט כל שבוע לשעתיים שמבחינתי היו מדהימות, לראות איך הניצולות אשכרה פותחות את עצמן ומשתפות את הסיפור שלהן, שאני יודעת שזה אחד הדברים הקשים בתור נכדה לניצול שואה שלא דיבר על זה בכלל עד הרגע שכבר לא היה ברירה והיינו צריכים לעשות…

מכתבה של נגה

כל שנה שעברה שאלו אותי מה אנחנו עושים בתיאטרון עדות, האמת לא ידעתי מה להגיד. לא ידעתי איך אני יכולה להסביר לאנשים שלא היו ביחד איתי בשעתיים האלה מה שמעתי, מה הרגשתי, איך היה לי או מה עשינו. לא חשבתי שאנשים שלא היו בזמן שהניצולות המדהימות שלנו סיפרו את הסיפור שלהן יתרגשו או יתחברו לסיפור ולניצולות כמו שלנו קרה. ואז כבר בגנרלית שעשינו ילדים התחילו לבכות. שם הבנתי כמה מה שעשינו הוא משמעותי וחשוב. עוד לפני זה בתקופת החזרות הארוכה יש לציין, התלוננו שאנחנו לא לומדים ובמשך התקופה הזאת עירית וליאורה פרבדה (מלבת הפרוייקת) אמרו לנו שמה שאנחנו עושים יותר…

מכתבה של נעה

כשרק התחילו להסביר לנו על הפרוייקט לא ממש הבנתי מה זה, הבנתי את המילה ״תאטרון״ אמרתי יאללה ננסה זה פשוט להפסיד שיעורים. אחר כך הבנתי שזה בעצם מפגשים עם ניצולי שואה אז חשבתי לוותר כי אולי יהיה לי קשה לשמוע את הסיפורים, בסוף החלטתי להישאר. הגעתי למפגש הראשון והיו כל כל הרבה אנשים וכל כל הרבה מבוכה בחדר. האחראים על הפרוייקט המדהים הזה לא גרמו לנו לרגע להרגיש כאילו יש ילדים, יש ניצולי שואה וילדים שומעים סיפורים. התחלנו במשחקים, הכרנו אחד את השני והכרנו את עצמנו לאט לאט התחלנו לשמוע סיפורים ולהיקשר לניצוצות השואה המדהימות. לא תיארתי לעצמי שאני אקשר…

מכתבה של עדי

זכיתי להשתתף בפרויקט המדהים הזה ולהציג את הסיפורים של הניצולות שואה שהתחברתי אליהן כל כך. כל שבוע חיכיתי לשעתיים שלנו ביחד כי רציתי לשמוע עוד ועוד מהסיפורים המרגשים שלהן, ועל החיים המרתקים שלהן. זאת הייתה החוויה הכי מרגשת שהייתה לי בחיים ואזכור אותה לתמיד.

מכתבה של שיר

בשנה אחרונה הפרויקט הזה לימד אותי הרבה מאוד השואה. הפרויקט הזה העשיר לי את הידע על השואה בדרך מאוד מעניינת. למדתי גם הרבה על עצמי. התחברתי לנשים המבוגרות, שמחתי להכיר אותן, הם היו בשבילי כמו סבתא שניה. מאוד נהנתי בפרויקט הזה שהעשיר אותי בהרבה מובנים

מכתבה של דניאלה

בעצם, מה זה תיאטרון עדות בשבילי? התחלתי את הפרוייקט שנה שעברה, בלי לדעת כל כך למה אני נכנסת, בלי לדעת איך אני ארגיש, אי אני אתמודד, אבל אנייכולה להגיד בלי שום ספק, זה עלה לי על כל הציפיות. לא חשבתי שאני אוכל להתחבר כל כך לחבורה של ניצולות, כאלה שמבוגרות ממני, ואפילו מבוגרות בהרבה, ולא חשבתישאני ארגיש כמו שאני מרגישה אחרי שהעברתי את הסיפורים של אותן ניצולות כל כך מדהימות שיצא לי להכיר. אינגריד, טוני, מרים, מתי, צילה ורות, הן בין הנשים (והאנשים בכלל) היותר חזקות שיצא לי להכיר. אלה ששרדו, ולא רק זה, אלא גם היו מספיק חזקות בשביל …

מכתבם של הצעירים

משפחות, חברים, מורים.... איך מסכמים שנה כל כך עוצמתית? התחלנו לפני שנה, תהליך משמעותי שבו נפגשנו אחת לשבוע, שעתיים כל פעם, מפגש משמעותי, עם הנשים היקרות שאנחנו כל כך אוהבים. שמענו סיפורים קשים, מעניינים, עוצמתיים ובעיקר מרגשים. למדנו לאהוב ולהתחבר עם אנשים שנכנסו לחיים שלנו רק לפני שנה, אבל מהרגע שהם נכנסו, אי אפשר להיפרד. עברנו דרך שביגרה אותנו, גרמה לנו להסתכל על דברים אחרת, ולראות המון צדדים וחוויות שונות מהמלחמה. אין מאושרים מאיתנו שניתנה לנו ההזדמנות לקחת חלק בפרוייקט כל כך חשוב ומשמעותי, פרוייקט שרק מעטים זוכים להשתתף בו. כל שבוע רק חיכינו לשעתיים השבועיות שלנו ביחד, שעתיים שסגרו …

מכתבה של דינה

תאטרון עדות אני זוכרת היטב את אותו יום רביעי באודיטוריום, ב"בוקר של כיף, לפני הופעתה של גלית גיאת. האולם היה מלא. לפתע הופיע על הבמה עזרא דגן שהיה מוכר לכל הקהל כשחקן תאטרון ידוע וספר בקצרה על הפרויקט "תאטרון עדות". פנה לקהל ובקש מתנדבים ניצולי שואה וגם דור שני. הדבר מיד נגע ללבי והתחלתי להתלבט. מצד אחד הבנתי שזה מאוד חשוב וצריך לעשות את זה, אבל לא אני.בטח יהיו מתנדבים אחרים. הדבר לא עזב אותי וכעבור שבועיים נגשתי למזכירה ובקשתי שתרשום אותי. החלטתי לבוא למפגש ראשון, לבקש להיות ראשונה, לספר את הסיפור שלי ושלום על ישראל וללכת הבייתה. אין לי…

מכתבה של אביבה

המפגשים של כל יום רביעי, ציפיתי להם , כל שבוע. היה מאוד מעניין להיות עם כולם ולספר את מה שהיה בזמן השואה. את כל הלב נתתם לנו עירית ועזרא , הייתם כל כך נדיבים וחביבים , והקשבתם לנו לכל מילה. אתם גדולים מהחיים! אתם הגשמתם לי את החלום של הנביא יחזקאל שה' אמר לו ללכת לבית הקברות ולהחיות את העצמות היבשות "ולא נתן להם ה' רוח חיים" אתם הגשמתם את החלום ונתתם לסיפורים עוד וגידים וגם רוח חיים. יישר כוח -אוהבת אתכם אביבה

מכתבה של גיל

בתקופת בית הספר היסודי לא נחשפתי לסיפורים הקשים של השואה ושורדי השואהיותר מזה הייתי נמנעת מלשמוע ולראות כל הקשור לנושא השואהבמהלך הפגישות במשך השנה עברתי תהליך שבו נחשפתי לסיפוריהם של שורדי השואה ומשפחתםהבנתי יותר על מה שהם עברו, משפחתם ושאר האנשים סיפורים אלה מאוד נגעו ללבי ובזכות פרויקט זההתחברתי יותר לנושא והתחלתי להתעניין בו יותר ויותר היתה לי האפשרות והזכות לשחק ולספר לעוד הרבהאנשים ותלמידים את סיפור הישרדותם של השורדים ובני הדור השני ועל כך אני מודה

מכתבו של יובל

מכתב סיכום תיאטרון עדות אני מרגיש שמרגע שהצטרפתי לפרויקט הזה אני מבין יותר את מה שעברו היהודים בשואה וגם אחריה, ולמדתי להעריך מאוד את מה שהם עשו בשבילנו כי בלעדיהם לא הייתה לנו מדינה ולא היינו כאן היום. בשלב ההצגות ובייחוד בהצגה הראשונה הרגשתי לחץ גדול עלי אבל אחרי זה ובהצגות הבאות הרגשתי נינוח ולא לחוץ בכלל כי אתה מבין שזה לא כול כך מלחיץ ואפילו משחרר. והיום אני מרגיש שעשיתי משהוא גדול ומשמעותי עבור ההיסטוריה, בכדי להנציח את זה לדורות הבאים שיבואו וייראו מה היה שם בדרך יצירתית ומרתקת. יובל הרשקוביץ

מכתבו של יוסף

תאטרון עדות- סיכום. רשמי הימים שעברנו יחד, אתם התלמידים, אנחנו המבוגרים, בהדרכה והליווי של עירית ועזרא עדיין גואים בי. כנראה שהמצב הזה לא עומד להשתנות בעתיד הקרוב. אני מרגיש שעברתי חוויה מיוחדת ומשחררת. היחסים שהתרקמו אט- אט עם הצעירים הם בעיניי נכס רב ערך. אני מקווה שגם אתם חברי הצעירים, שותפים לדעתי והרגשתי. המפגשים בהם סיפרנו כל אחד מאתנו המבוגרים, מחוויות המלחמה הנוראה ההיא, כל אחד וסיפורו האישי והמיוחד מלא האמוציות ריגשו את כולנו. הליווי וההכוונה של עירית ועזרא הובילה אותנו לאט ובבטחה אל היעד. זה היה חשוב למבוגרים "שכבר ראו הרבה" בחייהם ובוודאי לנערים שהתנהגו למופת. הן בהקשבה והן…