מכתבה של שירית

בתחילת הפרוייקט לא חשבתי שהוא ישפיע על החיים האישים שלי אך לאחר ששמעתי את הסיפורים המרגשים למדתי להעריך גם את הדברים הקטנים שבחיים וכמובן גם את הגדולים שנראים לנו היום כל כך מובן מאליו כמו אוכל. ההצגה הייתה לי חוויה גדולה ומרגשת שאני לעולם לא אשכח- את החזרות ואת ההופעות. ההצגה הייתה נראית כל כך רחוקה וכשהגיעו החזרות היה כל כך כיף ומרגש להתאמן על הסיפורים עד כדי כך שהיא עברה בשניה. זאת היתה חוויה ענקית שאני לעולם לא אשכח.

מכתבה של מוריה

למדתי מהמפגשים במשך השנה- שחשוב לשמוע את הסיפורים מהשואה, ושצריך לשמוע גם על מה שהמשפחות שלנו עברו כדי לא ישכחו את התקופה הנוראית הזאת, חשוב להעביר לדורות הבאים. למדתי גם איך לשחק וזה היה מאוד כיף ולמדתי גם לכבד ולהקשיב למי שמדבר מולי תודה לכל הצוות שאיפשרתם לי לעבור את החוויה הזאת .

מכתבה של דליה (סובלמן) גמסון

עירית ועזרא שלום, צפיתי שלשום במופע שהעליתם בנחלים והדיו ממשיכים ללוות אותי. מעורר התפעלות לראות את הבמה הנפלאה שאתה ועירית נותנים לניצולי השואה ולדור השני, עם כל כך הרבה כבוד ורגישות. כבת נחלים, אני מכירה את האנשים אבל לא הכרתי את כל הסיפורים והערב גילה לי פן נוסף עליהם. הבימוי, התפאורה, המוסיקה הנפלאה של עמרי , הנגינה שלו ושל מיתר ושירתו חודרת -הלב של עומר נשזרו כמו אל תוך אריג מלא חמלה ומרגש. בני הנוער המציגים עשו זאת בצורה מעוררת התפעלות, אין ספק שהיו להם "מורים" נפלאים! שילובם בפרויקט והחיבור הבין דורי האישי, הוא בעיני נכס להם עצמם אבל גם…

מכתבה של נעה

אני רוצה לספר על החוויה של תיאטרון עדות. הפרויקט גרם לי להסתכל על דברים אחרת. מדברים קטנים כמו להעריך את האוכל המיטה ההורים והחברים שלי , ועד להעריך את האנשים המבוגרים מולי שאת חלקם אני מכירה כבר שנים אבל עדיין כנראה שלא מכירה באמת. זה שינה את האישיות שלי וגורם לי לא להתפנק ולעשות דברים גם אם אני לא רוצה אלא בגלל שאני יכולה. וזה חשוב שאני יכולה כי פעם לא היו יכולים לעשות דברים שנראים לי מובן מאליו. הפרויקט נתן לפעולות פשוטות שלי ערך, וגרם לי לא לקחת כלום כמובן מאליו ואני מאוד שמחה שעברתי אותו:)

מכתבה של אחינעם

אני רוצה לכתוב מה קיבלתי מתיאטרון עדות: אני חושבת שהדבר הכי חשוב שקיבלתי זה הבנה יותר לעומק על נושא השואה . וגם זכיתי להכיר אנשים מדהימים עם סיפורים מרתקים על הנושא , אני לא חושבת שהייתי יכולה לקבל טוב יותר מזה

מכתבה של אמא של שהם

את היית ילדה בת 12 כשבאו הגרמנים אני ילדה בת 14 בארץ ישראל את חיפשת אוכל כדי להאכיל את אחייך אני לא יודעת מהו רעב או מחסור. את איבדת אמא בגטו ואחר כך גם את אבא כשאני צריכה את אמא או אבא אני מחייגת בנייד והם מייד עונים לי, אני לא צריכה לחפש אותם. את הסתתרת אצל גויה והיית משרתת אצלה, כך הרווחת את מזונך. אני עושה ביביסיטר במושב ומרוויחה כסף לפינוקים... יש לי הרבה נעליים, שמלות, אוכל, חיים טובים ונעימים. את יצאת חסרת כל מהמלחמה אבל יודעת להעריך את החיים שזכית להם, אחרי השבר והאבדן. לערב אחד הייתי את…

מכתבה של רעות

אני רוצה להגיד שאני מאוד נהניתי בפרויקט ושהוא מאוד תרם לי. ושזה היה מאוד מרגש לשמוע את הסיפורים של השורדי שואה! ועני ממש שמחה שזכיתי להשתתף בפרויקט הזה, ובנוסף אני רוצה גם להודות לכם!! ושזה היה מאוד מהנה להשתתף בהצגה, ואני גם רוצה להגיד לך שכל הכבוד לך על הכתיבה של ההצגה!!

מכתבה של נעה

בהתחלה קצת חששתי להשתתף בפרויקט הזה, לא ממש הבנתי מה עושים שם ואיך אני אגיב כשהניצולים ישתפו את הסיפורים שלהם אבל מהר מאוד הבנתי שפשוט זכיתי להשתתף בפרויקט הזה. הפרויקט הזה לימד אותי המון על השואה ועל עצמי. זכיתי להציג את הסיפורים של הניצולות שואה שהייתה חברתי אליהן כל כך. כל שבוע חיכיתי לשעתיים שלנו ביחד כי רציתי לשמוע עוד ועוד מהסיפורים המרגשים שלהן, ועל החיים המרתקים שלהן. כלכך התרגשתי לשחק את הניצולות ולהעביר אץ הסיפור שלהן, זה היה כלכך מוחשי ועוצמתי. זאת הייתה החוויה הכי מרגשת שהייתה לי בחיים ואני בטוחה שאני אזכור אותה לתמיד. נעה מילשטיין - בנימינה

מכתבה של נגה

כל שנה שעברה שאלו אותי מה אנחנו עושים בתאטרון עדות, האמת לא ידעתי מה להגיד. לא ידעתי איך אני יכולה להסביר לאנשים שלא היו ביחד איתי בשעתיים האלה מה שמעתי, מה הרגשתי, איך היה לי או מה עשינו. לא חשבתי שאנשים שלא היו בזמן שהניצולות המדהימות שלנו סיפרו את הסיפור שלהן יתרגשו או יתחברו לסיפור ולניצולות כמו שלנו קרה. ואז כבר בגנרלית שעשינו ילדים התחילו לבכות. שם הבנתי כמה מה שעשינו הוא משמעותי וחשוב. עוד לפני זה בתקופת החזרות הארוכה יש לציין, התלננו שאנחנו לא לומדים ובמשך התקופה הזאת עירית וליאורה פרבדה(מלבת הפרוייקת) אמרו לנו שמה שאנחנו עושים יותר חשוב…

מכתבה של עופרי

טוב אז איך מסכמים תקופה שהייתה כה משמעותית בחיים שלי שסביר להניח שלא אשכח לעולם. נתחיל בזה שהכרתי שאת עזרא ועירית המדהימים שבהתחלה לא ככ הכרתי אבל אחרי זה התאהבתי! עירית הייתה כמו אמא בשבילי.. מילה אחת יש לי להגיד על הפרויקט הזה, מדהים! פשוט פרוייקט מדהים! לאט לאט הכרתי את כל המבוגרות פגישה ועוד פגישה.. ובסופו של דבר גיבוש כזה ואהבה כזאת לא ראיתי כבר הרבה זמן אני ככ מתרגשת לכתוב את זה כי אני לא ממש מאמינה שנגמר.. אוהבת את כל מי שהשתתף בפרוייקט, הפרוייקט לימד אותי כמה חשוב זה וכמה צריך להעריך את השורדים האלו! כמה שהם…

מכתבה של אינגריד

מאוד התרגשתי לחזור שוב לילדות ולהיזכר בדברים שקרו. התרגשתי מאוד גם במהלך החזרות ובמיוחד בהופעות עצמן מול הקהל. למדתי להכיר טוב יותר את הנוער שאיתו עבדתי. במיוחד התפעלתי מהיכולות של הילדים ללמוד שבעה סיפורי חיים שונים, לזכור אותם ולהציג אותם. נהנתי מאוד מהיחס שקיבלנו מהילדים. הם מאוד דאגו לנו והראו אכפתיות רבה. הם גילו התעניינות בסיפורים והראו מעורבות גדולה. אינגריד

מכתבה של צילה

ברצוני להודות מקרב לב לעזרא ועירית דגן על הפרויקט הנהדר הזה, ההשקעה שלכם היא מעל ומעבר ומרגישים שהיא נעשית מכל הלב. הילדים המקסימים למדו , עמלו והציגו כל כך יפה וגם המוזיקה הייתה נפלאה. ברצינות, הלוואי שהרבה מבוגרים היו מתנהגים כמו הנוער הנפלא. אותי הדברים חיברו בחזרה להורי ושוב הבנתי כמה הם היו אמיצים ובעלי תושייה וכל ההורים שהצילו את ילדיהם הם גיבורים וצריך מפעם לפעם להזכיר את אומץ לבם וגם את של חסידי אומות העולם. צריך לראות שלא הכל רע ויש גם אנשים טובים בעולם. לכן אני עוד פעם מודה לכל מי שהשתתף בפרויקט, תודה. צילה