משפחות גרינברג, אטיה ושוורץ

לעזרא ועירית דגן, לתלמידי שכבה ח׳ שהשתתפו במופע ולכל הצוות שמסביב שתרם והשקיע רבות. מספר מילות תודה בשם ביאנקה שוורץ קרפ, אמא שלנו ובשמנו. ערב יום השואה הבינלאומי היה ערב סיום לתהליך שלכם- ניצולי שואה, דור שני ובני הנוער, בעזרת תיאטרון עדות ״לספר כדי לחיות״ בהנחיית עירית ועזרא דגן המדהימים. ערב של העלאת זיכרונות כואבים ובלתי מרפים של השואה, אותם העלתם והמחשתם באופן מעורר השראה. ההופעה הייתה מרשימה והשאירה חותם בלב כולנו. לשמוע ניצולי שואה ודור שני לשואה על החוויות והתחושות בצורה מומחזת העביר את המסר באופן מעמיק הרבה יותר מכל טקס אחר ואנו בטוחים שהמסר נגע בכל אחד מיושבי…

מכתבה של זיוה

לפני כעשרה חודשים נפגשנו לראשונה, שורדי שואה, דור שני וילדי כיתה ז׳ עם עירית ועזרא דגן. היינו זרים אחד לשני, ידענו את נושא המפגשים אך לא כיצד ולאן זה יוביל עירית ועזרא, ברגישות עדינה וחוכמה, התירו אט אט את. הקשרים וחיברו בנינו. נפתחנואחד לשני ונוצר אמון חם בין כולנו. הילדים יצאו לחופשת קיץ. הפרויקט מורכב, מרתק ונדרשת מעורבות רגשית גדולה. קיוויתי כי כולם יחזרו לאחר החופש ואכן כך קרה. נפגשנו שוב בתחילת השנה, כיתה ח׳, שמחים ונרגשים. אז הבנתי כי נוצר קשר מיוחד בינינו. עירית ועזרא, ברגישות ובתבונה, ניווטו את הפרוייקט שלנו במשך תקופה של עשרה חודשים ארוכים. הורי הילדים…

מכתבה של מיקה

עדיין לא נקלט שזה הסוף. השנה הזאת הייתה השנה הכי משמעותית שהייתה לי, ורציתי להגיד לכם תודה על זה. תודה ששיתפתם אותי בסיפורים המדהימים שלכם שאזכור ואעביר הלאה לעוד המון אנשים אחרים. פתחתם לי את העניים ושיניתם לי את זווית הראייה על העולם בצורה מטורפת. יש לכם ותמיד יהיה מקום ענק בלב. למרות שאולי לא נתראה כל יום שני פעם בשבוע יותר אין ספק שנשאר בקשר ונתראה כמה שיותר. אתם הפכתם למשפחה שלי ואני מעריכה כל אחד ואחת מכם. אוהבת מלא ונתראה בקרוב,

מכתבה של מור

אני לא יודעת איך לסכם את הדבר הזה תיאטרון עדות זה הדבר הכי מדהים ומשמעותי שעשיתי בחיים שלי ובחיים לא אשכח את זה לא את האנשים המדהימים שהכרתי שהפכו להיות כמו המשפחה שלי ואת החברים המדהימים שהכרתי אני גם לא אשכח את הצוות המדהים שהיה לנו והכי חשוב לא אשכח את הפרויקט עצמו ששינה אותי והפך לחלק גדול בחיים שלי וגם חיבר אותי לעבר שלי של המשפחה שלי ושל העם שלי ואני באמת לא יודעת מה אני אעשה עכשיו בלי זה. זה שינה אותי ושינה לי את נקודת המבט לשואה ובעצם ברגע ששיחקתי וראיתי את ההצגה אני באמת נכנסתי למה…

מכתבה של ליבי

אם לא הייתם, בחיים לא תבינו.. בחיים לא תבינו את הרמה של הקשר שנוצר בנינו בין הצעירים, לדור הראשון והשני, בחיים לא יצליחו להבין כמה, כמה קשה היה לשמוע סיפורי זוועות וכמה היה עוד יותר קשה להיות שליחים של כל האנשים שעומדים פה ולהציג את הסיפור שלהם בפני מאות אנשים. אי אפשר להבין לכמה בוגרת הפרויקט הזה הפך אותי. ״תיאטרון עדות״ הוא לא סתם עוד מתן עדות מצמררת בנושא השואה, אלא מקום שבו אני , החברים שלי לפרויקט וכמובן, הדור הראשון והשני הרגשנו בו כמו בית, אנחנו השגנו עוד סבא וסבתא והם השיגו עוד כמה כמה נכדים.. אי אפשר לסכם…

מכתבו של נעם ג.

רציתי להגיד תודה על הזכות וההזדמנות הגדולה שקיבלתי, את הפרויקט הזה אני אקח לכל החיים. למדתי בו כל כך הרבה דברים על ההיסטוריה של העם שלי על ערכים כמו סובלנות וסבלנות לאחר, וכמה חשוב שכל אחד יחייה בחופשיות. הזדעזעתי מהסיפורים של השורדים אבל יחד עם זאת כל שבוע חיכיתי ליום שני לשמוע את הסיפורים המרתקים האלה. אני מודה לעזרא ועירית על כך שהם יצרו את הפרויקט המיוחד הזה.

מכתבה של מוריה

אז ככה אני צריכה לסכם 10 חודשים מדהימים בכמה משפטים. אז ככה : זה התחיל כמו פרויקט רגיל היה טיפה מרגש טיפה עצוב. אחרי כמה חודשים התחלתי לעכל באמת באיזה פרויקט אני נמצאת. התחלתי להבין יותר את המשמעות שלו ולהבין יותר את החשיבות שלו. התחברתי למבוגרים התחברתי עליכם הרגשתי שאני עושה משהו חשוב. התחלנו את החזרות והרגשתי משהו מיוחד. הרגשתי משהו שבחיים שלי לא הרגשתי. פתאום נהינו מגובשים הפכנו למשפחה, העלנו את ההצגות וזה היה מדהים. ולצערי זה עבר מהר מדי. אני רוצה להודות לכם על תקופה מדהימה שהתרגשנו בה בכינו צחקנו היה כייף. ועכשיו אני מבינה כמה זה היה…

מכתבו של גיל

קודם כל תודה, רציתי להגיד תודה על כך שהתעקשתם עלי ולבסוף הכנסתם אותי לפרויקט. זאת חוויה שאני לא אשכח בחיים, הייתה לי הזכות לשחק את סבא שלי כשהוא עוד בחיים במיוחד עם הסיפור המיוחד שלו. בנוסף אתם (עזרא, עירית, עמית, עומרי, וכל מי שהיה שותף) הפכתם את החוויה הזאת להרבה יותר מיוחדת בעזרת הניסיון הרב שלכם והלב הטוב שלכם. אז פשוט תודה,

מכתבה של לשם

בתחילת הפרויקט לא הכרתי את המבוגרים וכבר חשבתי לפרוש כי חשבתי שאני אני לא אתחבר אליהם, אם אני לא מכירה אותם. אבל בסוף נשארתי ולא האמנתי שהצלחתי להתחבר אליהם .היה לי מאוד כיף ואני חושבת שזאת הייתה חוויה משמעותית מאוד בחיים שלי במהלך התהליך של ההצגות לא הרגשתי כמו בית ספר אבל לא רק בגלל המסגרת אלא גם בגלל ההתנהלות של הפרויקט , לא האמנתי שההצגה שלנו תצא כל כך יפה וטובה ובקיצור הייתי חוזרת על החוויה המדהימה הזאת שוב

מכתבה של הלל

אני הרגשתי שזה באמת פתח לי משהו חדש שלא היה לי עד עכשיו ואני עכשיו באמת שמה לב כמה הם היו אמיצים וגיבורים וצריך ממש להעריך אותם על זה

מכתבה של נעם

בפרויקט תיאטרון עדות בו השתתפתי במשך עשרה חודשים מלאי תוכן ומשמעות, הזדמנה לי האפשרות לפגוש את שורדי השואה של המושב ולשמוע את סיפוריהם. במפגשים השבועיים השורדים הסכימו לשתף אותנו באירועים המטלטלים שהם עברו, ואני יודעת שהיה להם קשה לשוב ולפעור מחדש את הפצע!!! ההגיון לא מאפשר לקלוט את הדברים הקשים שהם עברו בגילנו. לאבד הורים, בית, משפחה וחברים וכל זה תוך כדי אנטישמיות כלפיהם בארץ נכר. לשמחתנו, אנו חיים היום בארץ ישראל, עם כל עם ישראל, עם משפחותינו, חברינו ובלי פחד!!! ובפרויקט הזה למדנו להעריך את השורדים שנשארו חזקים למרות מאורעות הזוועה!!! נעם

מכתבו של ישי

אז למרות שלא הייתי בכל למרות שלא היית בכל הפרויקט (וזו חרטה גדולה מאוד שלי ) אני פשוט חייב להגיד עד כמה הפרויקט הזה השפיע עליי ועד כמה הוא עזר לי להבין כמה חשוב להעביר את הסיפורים של ניצולי השואה ועד כמה חשוב לשמוע את הסיפורים ועד כמה אפשר ללמוד מהם. תודה רבה