מכתבה של ליה

מתנה שקיבלתי לפני שנה פרויקט עדות כשבאתי לפרויקט הייתי בטוחה שאני הולכת להשקיע מהזמן שלי ולתת מעצמי לניצולי שואה ודור שני זה בדיוק ההפך, אני די בטוחה שקיבלתי יותר מהם, הם העניקו לי כל כך הרבה אהבה וכלים לחיים בואו אני אסביר לכם. אני יושבת פה וכותבת על מתנה שקיבלתי לפני שנה, מתנה שרק מי שקיבל אותה יבין על מה אני מדברת. לא מתנה רגילה שאחרי כמה שנים הולכת לפח, מתנה שנשארת איתך לתמיד, לכל החיים. אני יושבת פה מול המחשב שכל כך רציתי וקנו לי ולרגע חושבת בהקשר של מה שאני כותבת על כמה אני מתלוננת בחיים שלי סתם…

מכתבה של עדי

הגיע הרגע. ולמרות שניסיתי לדחות אותו כל הזמן, עכשיו צריך לכתוב מכתב שמסכם את הכל.. איך אפשר לסכם חוויה כזאת? ועוד במילים?... קשה לי למצוא אפילו קצה חוט מאיפה להתחיל. או שאולי אני פשוט לא רוצה, לא רוצה לסכם את החוויה המשמעותית והמיוחדת הזאת, החווויה המדהימה ביותר שעברתי בכל חיי. תרשו לי לספר לכם על הפרוויקט המדהים ביותר שנחשפתי אליו במימיי- פרוייקט תיאטרון עדות, לספר כדי לחיות. פרוייקט שבו קבוצה של ניצולי שואה ובני הדור השני נפגשים עם נערים, ילדים בגיל שלי- בכיתה ט'. נערים ונערות רגילים לגמרי, עם לימודים, מבחנים, חוגים, פעילויות, חברים, משפחה וסביבה תומכת מאוד. נערים שהיה…

מכתבה של רומי

אני יושבת עכשיו מול המחשב,כותבת,מוחקת ורועדת. מנסה לסכם את הכול במילים. מנסה לסכם את כול השנה הזאת בדף אחד או שניים ואז מתחילות לעלות הדמעות ברגע שאני מבינה שפרוייקט עדות תם בשבילי. בהתחלה היינו 13 ילדים שקיבצו אותם מכיתות שונות ו-8 מבוגרים שכמעט ולא מכירים אחד את השני. לאחר כמה מפגשים התחלנו להיתגבש יותר ויותר והפכנו למין משפחה קטנה, עד שפרדי שלנו החליט לעזוב, אני אישית לקחתי את זה מאוד קשה בגלל שמאוד רציתי להתחבר אליו ולהכיר אותו עוד יותר אך לא הספקתי. ואז הפכו קבוצת המובגרים במקום שמונה לשבעה. "שבעת המופלאים" ככה אני קוראת להם, הם האנשים הכי מדהימים…

מכתבה של שוש

לכבוד תיאטרון עדות מיוזמי ומבצעי הפרוייקט ע"י עירית ועזרא דגן. חברים יקרים, אני מרשה לעצמי, עכשיו, בתום הפרוייקט שעברתי איתכם ועם הילדים המקסימים-הבוגרים הרגישים והכל כך משתפים בכל נושא שהיה לא קל, ובעיקר עבור הצעירים שעברו דרך לא קלה. אני מקווה כי הפרוייקט איתנו,נתן להם לא מעט הבנה ואספקט לחיים שלפניהם, ולא רק בית הספר והבית שבו גדלו אלא גם להבין מקרוב את ההסטוריה והעבר של יהדות אירופה שהייתה.הפרידה מהתלמידים המקסימים הייתה,ממש קשה. עקב הקשר החם שנוצא בינינו בתקופה המפגשים. הם ממשיכים להתקשר אלי, כאילו היו חברים ותיקים. בעיקר רומי ושלי הנהדרות והרגישות. אישית:אני רוצה לספר לכם:פשוט לא האמנתי שאוכל…

מכתבה של רוני

שלום, קוראים לי רוני בריקמן, מתל אביב. אני לומדת בבית הספר אליאנס, בכיתה ט'. יש לי אמא, אבא, שתי אחיות ושני חתולים. אני כמו נערה מתבגרת רגילה בימים שלנו- לומדת בכיתה, עושה מבחנים, מתווכחת עם ההורים, לפעמים קוראת ספרים... בגלל שאני נערה רגילה, אני די דרמטית. אם קורה משהו שלא מוצא חן בעיניי, אני מתעצבנת, חושבת שזה סוף העולם. עכשיו זה כבר לא ככה, כי הכרתי אנשים מיוחדים במינם, שלימדו אותי מה זה סוף העולם. הם היו בסוף העולם, שרדו אותו, וסיפרו לי עליו. הם לימדו אותי על פרספקטיבה, על עיקר ותפל. הם שינו אותי, ואני לא יכולה להיות יותר…

מכתבו של מייקי חסון

‏11/02/2016רציתי לספר על פרויקט עדות שבו השתתפתי לאחרונה. הפרויקט לוקח 2 קבוצות: ילדים-בני נוער וניצולי שואה/דור שני. בפרויקט שתי הקבוצות נפגשות למשך של בערך כשנה ובסופו מומחז הסיפור של הניצולים בהצגה.את השתתפותי בפרויקט התחלתי בכיתה ח'. במהלך השתתפותי בפרויקט הייתי מאוד סגור ולא הבנתי מה הטעם בפעילויות שונות בו, כגון דיבור על משחקים בילדות שלנו ושל הניצולים.עכשיו, כיתה ט', סוף הפרויקט והאנשים האלו, הם כבר לא סתם "ניצולי שואה/דור שני" הם יותר מזה בשבילי, עם כמה שהייתי סגור ואני עדיין סגור, כשראיתי כמה מהם בוכים בהצגה זה כאב לי והעציב אותי.וכן, אמנם אני לא איזה שחקן מדהים- או בכלל לא…

מכתבה של יובל לביא

בתחילת כיתה ז', במסגרת פרויקט מעורבות חברתית בשכבתנו, נחשפתי לראשונה לפרויקט תיאטרון עדות. במהלך כל השנה, 10 ניצולי שואה מקסימים, הציגו את סיפורי ההישרדות שלהם ובמהלך המפגשים עשינו פעילויות הקשורות לתיאטרון ולעולם המשחק.

מכתבה של שירז רפואה

ביקשתם מאיתנו לכתוב כמה מילות סיכום ואת האמת שאני לא יודעת מאיפה להתחיל. עברנו בערך שנה ביחד והשנה הזאת הייתה מדהימה.

מכתבה של נועם גוטליב

בחודשים הראשונים של הפרויקט (כששמענו את הסיפורים), היה קשה לשבת במקום הרבה זמן ולהקשיב. גם זכרתי רק פרטים בודדים מהסיפורים, כי היה לי קשה להתרכז.

מכתבה של שירה רחמים

במהלך השנה השתתפתי בפרויקט תיאטרון עדות . הייתה לי הזכות היחשף לסיפורים של המבוגרים ולהכיר את אותה תקופה דרך אדם ששרד אותה. וגם להכיר כל מבוגר דרך הסיפור שלו.

מכתבה של מוריה קרן

בפרויקט תיאטרון עדות למדתי המון להקשיב לאחר ולשבת בסבלנות. הכרתי אנשים שאני כל הזמן פוגשת, יותר מקרוב. הרגשתי שגם אני בתור חברה, הפכתי מגובשת יותר.

מכתבו של עמיאור תורג'מן

היתה לי חוויה יוצאת דופן ,למדתי להקשיב לסיפורים קשים. למדתי גם הרבה מההתנהגות של המבוגרים וההתמודדות שלהם, בלספר סיפור קשה כזה.