מכתבו של אפיק

תיאטרון עדות בשבילי זה דרך לא קלה שלא כל אחד עובר כל יום. זאת דרך של הרבה מסירות אהבה הבנה וחברות. זאת דרך שבא נפתחים לאחר מקשיבים לסיפורים לא קלים ומתחברים לאנשים אחרים. התהליך של קריאת ההצגה ולשחק תפקיד של ניצול שואה היא לא פשוטה אבל הצלחנו אותה בדרך הטובה ביותר. לראות את הניצולים מרגשים על הבמה ומקריאים את הסיפור שלהם בשבילי זה מעל ומעבר שאפשר לבקש היה לי הכבוד להיות בפרויקט המטורף רגשית והמרגש הזה רציתי להודות אישית לעזרא ועירית המנחים המדהימים הללו עברנו איתכם דרך מהממת ולמרות שברגעים הקשים תמיד העמדתם אותנו על הרגלים ונתתם לנו חיבוק חזק…

מכתבה של ליבי

תמיד ידעתי מה זו השואה. ידעתי שהיו חלק ששרפו אותם, וחלק שלא. אני זוכרת שאחרי שאחי חזר מהמסע לפולין בכיתה יא, הוא סיפר על מה שראה ומה שסיפרו לו. אני זוכרת את הצמרמורת שהייתה לי במעלה הגב כששמעתי את הכל בפעם הראשונה. אחרי שהצטרפתי לתיאטרון עדות זכיתי להכיר את האנשים הנפלאים האלו ולשמוע את סיפורם ואיך ששרפו את המשפחות שלהם, זה היה בלתי יאומן. הרגע בו ראיתי את התפאורה, לבשתי את הבגדים ולקחתי את המזוודה ביד ,הרגשתי איך זה להיות במקומם של המבוגרים,גם אם זה אפילו לחמש דקות. פרויקט תיאטרון עדות שינה לי את החיים ,אולי אני מגזימה קצת אבל…

מכתבה של לי

היום אני מרגישה שאחרי מה שעברנו יחד, אנחנו באמת חברים. רציתי להגיד לכם תודה תודה על כך שפתחתם את ליבכם בפנים וסיפרתם לנו את קורותיכם במהלך השואה. אין לי ספק שמדובר במעשה הכרוך בקשיים רבים, זיכרונות סוחפים וכואבים ובכל זאת פתחתם את ליבכם בפנינו ללא סייגים. הגעתי עם ידע כללי לגבי השואה, מספרים ומטלוויזיה, אבל אלו , הם כאין וכאפס למול שמיעת חוויותיכם ממקור ראשון- איזה אמיצים וגיבורים אתם! גם בשל מה שעברתם, וגם בשל כך שחשפתם וסיפרתם לנו הכל, בארוך רוח, ובגבורה ומתוך רצון כן ואמיתי לספר ולשתף. פרויקט תיאטרון עדות אליו נכנסתי מתוך עניין וסקרנות הפך בזכותכם לשליחות.…

מכתבה של יעל גלנט

אני כבר כמה דקות יושבת מול המחשב ומנסה לסכם את החוויה העצומה שעברנו בשנה האחרונה. הבנתי עכשיו, שלא משנה כמה אנסה להסביר, לתאר, ולפרט,לא אצליח להעביר במילים אפילו רבע מכל מה שעברנו. אף אחד שלא לקח חל בפרויקט הזה, לא יבין כמה שהוא משמעותי, חשוב, מרגש ומעצים. אף אחד לא יבין את ההתרגשות של לפגוש אתהמבוגרים בכל יום רביעי בבוקר, את הצמרמורת שעוברת בגוף בכל פעם שאחד המבוגרים מספר עוד פרט נוסף מהמלחמה, את האושר בכל פעם שמדברים עם המבוגרים ורואים שגרמנו להם לחייך, את הלחץ המטורף לפני כל הצגה, את ההרגשההקסומה בגוף בסוף ההצגה, ובמיוחד, אף אחד לא יבין…

מכתבו של יוסי גבעון

החוויה שלי הייתה ללמוד כיצד לכתוב מחזה על פי שאלות המנחים וחקירת כל המשתתפים. לאחר מספר מפגשים, התבהרה התמונה ונכתב המחזה שהיה אוטנטי לגמרי. במפגשים עם הצעירים היחס שלהם למבוגרים ולמנחים נתן לי הרגשה שלא הכל אבוד כי יש לנו דור נהדר, מחוזק ואינטיליגנטי. מאוד מצא חן בעיני הנער ששיחק אותי- אפיק שגילה בי התעניינות בכל פגישה והיה לו רצון לעזור בכל עת. זה ריגש אותי מאוד. אין ספק כי התאורה והמוסיקה תרמו תרומה ממשית להצלחת ההצגה. אם יורשה לי להציע למנחים בפעם הבאה, לשבת עם המבוגרים ולנסח יחד את הפסוקים שהם מקריאים. לדעתי שיתוף פעולה זה יתרום לכולם. בברכה…

מכתבו של משה

ההתחלה של הפרויקט הייתה קצת קשה עבורי, הייתי צריך להחליט אם להמשיך בחוג ציור או להתחיל את הפרויקט עם תיאטרון עדות. בזכות מתי שהיה לה כל כך חשוב שאקח חלק החלטתי להצטרף לפרויקט. היום אני יכול להגיד שזו הייתה ההחלטה הנכונה .בכמה חודשים האחרונים זכיתי להכיר את הנוער הנפלא ואת משפחת דגן. שמובילה את תיאטרון עדות כבר 20 שנה. פרויקט חשוב שעזר לנו להיזכר ולספר את שעברנו , ועזר לנו להזכר ולספר את שעברנו, ועזר לדור הצעיר להתחבר ולשמוע על ההיסטוריה . אני רוצה להגיד תודה לכולם , התרגשתי מאוד. תמשיכו בפועלכם החשוב משה

מכתבם של דבורה ועזרא מנור

לכבוד עירית ועזרא דגן תיאטרון עדות הנידון : הופעת ילדי בית הספר חוף השרון בהעלאת זיכרונות של ניצולי שואה. הרשו לנו בשם רעייתי דבורה ובשמי להודות לכם, המשתתפים לצוות בית הספר על ההפקה החשובה שערכתם והצגתם בימים קשים אלו לקהל שבא לצפות בהופעה. אנו דור שני לשואה, חווינו את עברו הורינו בתקופה שבין 1939 ל1945 . במחנות העבודה ובמחנות ההשמדה שהקימו הגרמנים יחד עם בני בריתם ועל הזוועות שעברו על עמנו במקומות אלו . הדור הצעיר עובר הכנות לקראת המסעות לפולין וגם אנו שהשתתפנו במסעות אלה , הצלחנו להכיר מקרוב את אשר בני תרבות יכלו לעשות לבני תרבות שונים מהם.…

מכתבו של ליאם

מודה על הזכות שניתנה לי להיות חלק מהפרויקט המבורך והכל כך חשוב הזה. זכיתי שאפשרתם לי להיכנס לחייכם ולהיות חלק מהסיפור של כל אחד ואחת מכם. אתם מעוררי השראה ותהיו חלק בלתי נפרד ממני. עירית ועזרא אהובים תודה ענקית על כל רגע ורגע במחציתכם. למדתי המון מכם ומכל הנוגעים בפרויקט. ישר כח️ ולך עמית תודה על הכל! על הרגעים שידעת תמיד להרגיע ולהיות שם. על רגעי הצחוק וההבנה מתוך ידיעה מה אנחנו עוברים. תודה לכל חבריי לקבוצה שהיתם איתי לאורך כל הדרך️

מכתבו של רוני

תיאטרון עדות בשבילי זה דבר שלא אשכח לעולם עברתי כאן תהליך שלא אשכח הכרתי חברים חדשים שלא חשבתי שיהיה לי קשר אליהם אף פעם. למדתי איך לחשוב מחוץ לקופסה שמשהו לא עובד , ובעיקר איך לתת אוזן ולהקשיב. רוני

מכתבה של אלכס

יש לי כל כך הרבה מילים שאין לי פשוט מה להגיד! אני אתחיל בזה שזו חוויה מדהימה של פעם בחיים!! ואני לא אשקר- הדרך הייתה קשה. אני זוכרת איך בכיתי בהתחלה כשאמרו לי שאני לא יכולה להשתתף והלכתי למנהלת ולמורים רק כדי שיתנו לי את הזכות העצומה של להיות בפרויקט!! וכשאמרו לי שאני יכולה להיות חלק מזה הייתי מאושרת כל כך!! ואז הגענו למפגשים שכל מפגש הכרתי חברים לחיים. גיליתי שכל המבוגרים בסך הכל כמוני אוהבים אותם דברים וילדים בנשמה!! כל מפגש עצרתי את הדמעות שלי אמרתי לעצמי שאני לא יכולה לבכות ובשנייה שיצאתי מהחדר בכיתי בטירוף..! זכיתי לשמוע סיפורים…

מכתבו של עידו

פרויקט תיאטרון הוא פרויקט מיוחד במינו ואני מודה על הזכות שניתנה לי לקחת בו חלק. אני חושב שהקיום של פרויקט כזה חשוב ביותר לזיכרון השואה בארץ ובעולם, תיאטרון עדות לא מציג בפני הקהל רק סיפורים, הוא מציג את האנשים. הנוכחות של שורדי השואה על הבמה בהצגה מגבירה את ההרגשה וההבנה שהשואה היא דבר שעלינו לזכור ולא לשכוח לעולם. היה לי העונג לפגוש אתכם, שורדי השואה ובני הדור השני בכל שבוע, לשמוע את סיפורכם ולהכיר אתכם, נרקם ביננו קשר ולמדנו להכיר אחד את השני. כל התהליך שעברנו היה מרגש מאוד ואני אסיר תודה על כך שזכיתי לפגוש אנשים מעוררי הערצה כמותכם.…

מכתבה של טל

 תיאטרון עדות הוא חוויה שלא אשכח. מלאה ברגשות טובים וגם קצת קשיים. כל מפגש במהלך השנה שמעתי סיפורים ממקור ראשון, דבר נדיר. הרגשות עלו ודמעות זלגו, צחקנו, חיבקנו, הקשבנו, הבנו. הכרתי אנשים חדשים לא חשוב בני כמה. בשלושת הימים של ההצגות היה לי המון לחץ, ובסוף כל הצגה הרגשתי הקלה קטנה. בהצגה האחרונה והחגיגית לא הרגשתי את אותה ההקלה, היה לי מוזר לחשוב שמחר אני לא מתארגנת ונוסעת לסדר את התפאורה בחוץ, לסדר בגדים בקולבים, לקלוע צמות, לעמוד דקה לפני שעולים לבמה בהתרגשות מוחלטת. היתה לי תחושה שונה, אולי קצת הרגשה שהולך להיות לי חסר משהו, שהכל עבר מהר מידי.…
עמוד 1 מתוך 80