מכתבו של ישי וייס


אני חושב על היום הראשון שהיינו כאן ליאור ואני, אולי היינו כאן פחות מכולם אבל עכשיו אני מרגיש כאילו אנחנו היינו שותפים שנה וחצי, כמו כולם כאילו התחלנו מהתחלה.
אני זוכר איך הגענו בפעם הראשונה לבית העדות למפגש השבועי. התרגשתי כל-כך
כמעט כמו בהצגה, ואלי אפילו טיפה יותר. ליאור אמר לי בפעמים הראשונות: "אולי
נעזוב, זה סתם פדיחות" ואני אמרתי: " לא, אנחנו חייבים להישאר" ואני חושב שליאור גם ככה היה נשאר. אחרי חצי חודש כבר התרגלתי להיות אתכם ולא התרגשתי. ואני חושב
שאם היינו מוותרים על זה, לא היה לי את משפחת העדות, לא הייתי אותו נער נראה
לי...
אז עירית ועזרא: היקרים שלי וגם שלנו, תודה על כל מה שעשיתם בשבילנו, תודה על הכל!!!בלעדיכם היה פה משהו בכלל? אתם אנשים מיוחדים מאוד!!!
נמרוד: עזרת לא רק לנו עזרת גם להורים שלך היה ממש כיף להכיר אותך.
למבוגרים מניר גלים: פעם כשהייתי עובר ברחוב הייתי אומר לכם שלום וגם זה לא
תמיד. עכשיו כשאני רואה אתכם במושב אני אומר שלום ותמיד שמח בלב.
למבוגרים בקבוצת יבנה: היה לי מאוד כיף להכיר אתכם ואני מקווה שאני אראה אתכם
בקבוצת יבנה. למדתי להכיר מסיפוריכם פן אחר של קבוצת יבנה.
לבנות: היה ממש כיף להכיר אתכן ולדבר בהפסקות ובחזרות עד שהיו צועקים עלינו
"להפסיק לפטפט שם על הבר..."
לליאור: היינו שותפים בפרויקט זה ועזרת לי אם זייפתי וגם אם טעיתי. אז ליאור תודה
עזרת לי מאוד.
אחרון חביב מישה: תודה רבה שעזרת לנו בדברים המוזיקליים ותיקנת אותנו אם היינו
צריכים... והיינו צריכים הרבה!
לכולם: היה לי ממש כיף להציג אתכם ולשחק אתכם ולשמוע את סיפורכם, והיה לי ממש כיף שאתם עזרא ועירית דגן ביימתם אותי. אז לעירית, עזרא, דוגו, חנה ש', מגדי, יונה, מרים, קוטי, רחל, משה, שמעון, חנה ושרה טסלר, שרה יאסו, חן, זיוה, אבישג, מירית, אאליטה, ליאור, מישה ונמרוד תודה רבה לכולכם.
אני לא יודע מה אני אעשה כשזה יגמר. יהיו חסרים לי החזרות והמפגשים יותר, זה ממש מעציב אותי שאני חושב שכל זה נגמר. בשבועיים שלא נפגשנו היה לי מאוד משעממם ואני רוצה להמשיך לעשות סתם מפגשים אפילו שזה ייגמר, ושנשמור על קשר!

 

אני אוהב אתכם מאוד!!!

ממני: ישי וייס