התוכן העיקרי

מכתבו של יוגב הנדל


לפני כמה ימים ביקשתם ממני לכתוב את מה שאני מרגיש, לכתוב משהו לתיאטרון עדות.
הראש שלי היה מלא ברעיונות, זיכרונות וכל כך הרבה דברים, אבל כאשר התיישבתי לכתוב משהו הכול נעלם, מין בלאק אאוט שאין להסבירו, אני רוצה לכתוב כל כך הרבה אבל הדיו שבעט שלי כבר מוצק.
עברנו ביחד דברים שאי אפשר לתאר בדף.
אבל אני יכול לכתוב כמה דברים :
אני זוכר כשאברהם אמר שהוא זכה לפגוש אנשים איכותיים, אני גם זוכר שחווה ויצחק נרתעו בהתחלה
כמו ילד שהולך יחף לראשונה על חול בחוף הים, בהתחלה לכולנו היה מעט קשה, היינו מבוישים קמעה
אבל הזמן עשה את שלו והתחברנו עכשיו כקבוצה מגובשת שמפחדת להיפרד
אני רוצה להגיד תודה לכולכם,
כל הצוות, כל מי שזכיתי להכיר פה, אתם כולכם אנשים יקרים מפז.
נתתם לי הרבה ואני מאמין שהתודה הכי טובה היא לא במתנה ולא בכתב אלא תודה אמיתית שבאה מהלב.
תודה
יוגב

"ובית שהוספנו"

שקט שקט עוד סורר שם

צער וכאב

זכרונות נא לא נשכחנה

צער לא דואב

לא ניתן נא לאויבינו

לרצוח בנו שוב

אין עוד מוות

אך עדיין זכרונות של עם כאוב

עם זאת כל, השיקום הגיע

צחוק פעוט קטן הריע

עם מפורק לחוד

כבר לא עוד שוב

כבר לא עוד שוב