התוכן העיקרי

מכתבו של גיורא

כשענת פנתה אלי בקשר לסיפור השואה שלי , היססתי.

אחרי מחשבה הסכמתי להשתתף בפרויקט תיאטרון עדות. התחלתי לספר את סיפורי כאשר הנכדים הגיעו לגיל בר מצווה ועשו עבודת שורשים.

אני יודע וידעתי כל הזמן שמה שעבר עלי לא משתווה ליתר הסיפורים של החברים בקבוצה.

הייתי עם אמא ואבא .כמובן המחסור באוכל היה מרכיב רציני בחיי היום יום של המשפחה ועד היום אני לא מסוגל לזרוק אוכל ולא לראות אחרים עושים זאת.

פגשתי כאן בקבוצה אנשים שסבלו הרבה יותר ממני. בשמי שמשפחתו הצליחה להינצל ולעלות ארצה, מי שחווה את כל הכאב של אובדן משפחה הוא מוקד להערצה. להתחיל הכל מאפס, לגדול ולהתערות בארץ, להקים משפחה, ילדים ונכדים זה בעיני הניצחון של כולנו.

בשם כל חברי הקבוצה אני רוצה להודות לכם תלמידי שכבה ח' מבית הספר מבואות הנגב שגיליתם בגרות ופתיחות כששמעתם מאתנו על כל מה שעבר עלינו. לקחתם עליכם משימה לא פשוטה ועמדתם בה בכבוד וברצינות מעוררת השתאות.

העבודה אתכם ואתנו ישאירו בכם ובנו חוויה שאותה נזכור לתמיד.

מחבקים, אוהבים, ומודים לכם מכל הלב.

אני מודה לבר שניידר, לענת הורוביץ, לעידית רן ולכל מי שנטל חלק בארגון המפגשים ולכל העמותות שמקדישים מזמנם וכספם למען הפרויקט.

תודה חמה לאנשים המופלאים שלקחו על עצמם לארגן ולנתב את כל התהליך שעברנו. עירית ועזרא דגן, העוסקים במלאכה זו קרוב ל20 שנה. אתם עושים עבודת קודש למען זיכרון השואה.

מי ששמע על הפרויקט המדהים שלכם לא האמין שאפשר להחיות את הזיכרון של השואה בצורה בוגרת, תרבותית ואחראית.

בזכותכם עירית ועזרא המדהימים, זיכרון השואה יישאר לעד.

אוהבים ומעריכים את פועלכם. תודה לכם מכולנו. באהבה רבה  

גיורא גרינוואלד- משמר הנגב