התוכן העיקרי

מכתבה של שושנה ר.



אני שושנה רוטנברג לבית משפ' מרקביץ אמא לשני ילדים 8 נכדים 6 נינים,
חוויתי חוויה מדהימה ומעשירה שנמשכה לאורך שנה וחצי שחלפו כמספר ימים בודדים.
לצערי הרב איבדתי את בעלי היקר ובמשך תקופה ארוכה התאבלתי על אובדן זה וחשבתי שיהיה קשה לי לצאת ממעגל היגון בו הייתי.

והנה הגיעה אלי רכזת התרבות יהודית ארליך וסיפרה לי על פרוייקט הקורם עור וגידים, פרוייקט ייחודי שבו ניצולי שואה וילדים מתבגרים יפגשו זה את זה במפגשים פתוחים דמויי סדנא.

לתוך עולמי נכנסו 30 מבוגרים וכ- 20 ילדים ועל המלאכה ניצחו עירית ועזרא דגן.

כמו שדגן מבשיל, כך בעבודה שיטתית, פגישה אחת לשבוע, פרק כל אחד מאיתנו את המשא שאנו נושאים על כתפנו מזה 60 שנה. לא קל היה לשחזר את מסכת הייסורים שכל אחד ואחת מאיתנו עברו במהלך אותם שנים איומות.

לאחר שנה וחצי נותרנו 9 מבוגרים ושבעה ילדים. ילדים שהינם מלח הארץ.
המילים שותפות גורל הפכו למושג מלא חיים ואני ראיתי לנגד עיני כיצד מתחולל נס והילדים נושאים עימנו ומתחלקים עימנו בכאבנו העמוק, למעשה הילדים המופלאים הפכו לנכדינו ולנינינו תוך שאנו זוכים לכבוד ולהכרה.

כאשר ימי ההולדת לא נשכחו ובני הנוער התאימו עצמם אלינו וההרגשה היתה כי רבים מאיתנו שאיבדו בשואה האיומה את משפחתם, אולם דווקא בשנה וחצי שחלפו נבנתה משפחה שלה מכנה משותף יחיד ומיוחד שותפות בכאב ובאובדן.

הילדים שימשו לנו פה ונשאו את דברינו, אומנם הם החזירו אותנו אל דרך היסורים אך באופן מפתיע ומוזר הצליחו לפרק במידת מה מעל כתפנו את עול הזיכרונות וכאילו נשאו יחד עימנו על כתפיהם הצעירות את סבל הדורות.

"תיאטרון עדות" הוא זה שהביא את דברינו כדי להקים יד ושם לזכר האובדן ופתח את המפגש בפני הציבור הרחב.

חששותי היו רבות אולם אני חייבת לציין שלאחר מעשה, מחיאות הכפים, הטלפונים, מילות התודה העניקו לי תחושה מדהימה של כבוד שאם כי יתכן ויאמרו שבאה מאוחר מידי, עדיין הוא מילא אותי תחושה שהדור הצעיר זוכר, לא שוכח והוא אפילו מעוניין בזיכרונותינו יותר מדור הבנים.

סוף סוף השתיקה שליוותה אותי לאורך שנים, הדממה שאפפה אותי נפרצה, היצלחתי להעביר לציבור חלק קטן מאותה קטסטרופה שעברה על העם היהודי ועל משפחתי ואנוכי.

אין לי ספק שהמפגש השבועי יחסר לי והוא למעשה כבר חסר לי, התחושה שהמפגשים הצליחו להעניק לי אפשרות לשחרור עצמי ראויה להערכה .

אני מבקשת להודות לצילה המתנדבת שנתנה מזמנה ומטוב הלב שלה שלא נחסר דבר.

מרים חליל עם החיוך על השפתים והאומץ ללכת הלאה.

יפעת בן סימון - על העזרה והתמיכה ומזל טוב

יהודית ארליך על שנתנה לי ההזדמנות להשתתף בפרוייקט זה, תמיד מוכנה לעזור לעולם לא אמרה לא, הסיעה את החברים במכוניתה.

אברהם, שמואל, יצחק, חוה, שושנה ב', נחמה, רבקה, דינה, צ'שה שהיו כמשפחה קרובה ומקווה אני כי קבוצה זו תמשיך הלאה במפגשיה.

נדב, אלמוג,סמדר,יוגב, אדר,מור, ליאת, לא אשכח לעולם את אשר השגנו יחד, אוהבת אתכם מאד מאחלת לכם כי תזכו לחיות בעולם בו שורה האהבה והשלום.


הצעירים הנפלאים לבית דגן - תודה לכם.

מישה בלכרוביץ אשר על הפסנתר אשר ליווה אותנו בכישרון בסבלנות רבה.

לאולג שחיפש כיצד לסדר המצגת עם התמונות היקרות מפז.

ואחרונים עירית ועזרא דגן - הייתם "גדולים" פתחתם בפנינו עולם שבו יכולנו להתבטא. המשיכו לעסוק בעבודת קודש זו בארץ ובעולם על מנת שתמונות אלו יגיעו לכמה שיותר אנשים
חיזקו ואימצו.

תודה מיוחדת לראש העיר מר יוסי נישרי על ההזדמנות שניתנה לתושבי הקריה ולדור הצעיר לחזות בפרוייקט מופלא זה.

תודה לכם,

שושנה רוטנברג
‏16 יוני, 2008