התוכן העיקרי

מכתבה של שושנה וייס

לעירית ,עזרא ולתלמידים היקרים

אני נרגשת מאוד להעלות את אשר חוויתי במשך השנה במפגשינו עם תלמידי בית הספר נתן אלתרמן, שבהתעניינותם , בגלי החום והאהבה שהרעיפו עלינו. אנו ניצולי השואה נושאים בתוך נפשינו פקעת של זיכרונות, זוועות, כאב ואובדן. סיפרתי לכם את סיפור חיי שהוא סיפורם של אלפי ילדים של דור השואה. הילדים היו הקורבנות הראשונים .

סיפרתי לכם על ילדה קטנה שהצליחה לשרוד למרות הבלתי אפשרי, לקום מן התופת ולעלות לארץ, לבנות בה ולהבנות.

בעומדי מול הדור הצעיר הרגשתי שפקעת זו עם הזיכרונות הנוראים בנפשי,  נסדקת והחוט הנסתר שהיה טמון עמוק בנפשי נקשר אל נפשם. הרגשתי שאני מפקידה ומעבירה אליהם למשמרת את זיכרון השואה ולא רק את שלי אלא של כל הדור הזה.

בהביטי אל הדור הזה, אני מלאת תקוה שלעולם לא יתרחש עוד אסון נורא שכזה , כי כולנו בית אחד ומדינה אחת. הבית הזה יתקיים מתוך סבלנות, הבנה ואהבה בין בני האדם.

שושנה וייס – תיאטרון עדות נתניה 2 2019