התוכן העיקרי

מכתבה של עירית רובינשטיין- מורה בחטה"ב אלון


לעירית ועזרא דגן,
בתאריך 28.11.2007 ניתנה לי הזכות לבוא ולצפות בתיאטרון מסוג אחר.
חווית הצפייה בתלמידיי שהיו חלק מן הפרוייקט הנפלא ריגשה אותי עד מאוד.
סרטים רבים שראיתי בנושא השואה, הצגות, עדויות וימי עיון לא העבירו בי צמרמורת ולא גרמו לי לצאת עם שאלות של איך? מה יכל לקרות אם ? כיצד נזכור ולא נשכח, כפי שחווית תיאטרון העדות הצליחה להעביר לי.
היכולת להעביר אותנו במנהרת הזמן, תוך כדי רגישות למספרים ולסיפורים, ריגשה אותי עד דמעות.

חובה עלינו לשמור ולשמר, לזכור ולא לשכוח- ירבו כמותכם, זהו חינוך לשמו.

בברכה,
עירית רובינשטיין
מורה- חטה"ב אלון

נ.ב- מסרו לילדים שהיו מקסימים, שחקני אמת, שחקני החיים האמיתיים.