התוכן העיקרי

מכתבה של עירית דגן- לקבוצת מ.א מנשה- מפגש לזכרה של יעל פלטין


14.9.08 אל חברי במועצה איזורית מנשה

כבר כמה זמן שאני נושאת בליבי את המחשבה והידיעה שהמועד בו ניפגש קרב
והסיבה למפגש הפעם קצת שונה , ולכן התחושה קשה ומכבידה כל כך
הקשר עם תמי ויעל היה תמיד כמו קשר עם קרוב משפחה שקושר את הקצוות לקראת מפגש של געגוע, של חיבוק ואהבה , של קשר עמוק וחזק שלעולם כנראה לא יפרם ..

והנה הפעם התחושה המלווה את המועד המתקרב למפגש היא קשה מתמיד , השמחה וההתרגשות לחבק את כולכם , להחליף איחולי בריאות והצלחה לשנה החדשה , לשמוע איך עבר הקיץ החם והחופשה הארוכה , לכל זה מתלווה הידיעה המרה שנפגוש את כולכם - חוץ מאחת שיקרה הייתה לליבנו ותהיה כך תמיד - חוץ מיעל .

זה משונה , זה כואב , זה באמת באמת לא נתפס , איך זה קרה לנו ? לקבוצה הנהדרת הזו שמתחילת המפגשים ידענו וחווינו והתחלקנו עם חולי, וכאב ושכול .

של אשה יקרה שנפטרה מיד עם תחילת הפרויקט - אשתו של זכריה שלא זכינו אפילו להכיר אותה , קיבלנו את מרים עם הכאב הגדול והצער האינסופי שהקרינו פניה הכבויות הדואבות , שהגיעה אף היא אלינו שבוע לאחר שקמה מהשבעה על בן זוגה היקר . גם אותו לא זכינו להכיר .
כמה חודשים לאחר שכבר התגבשנו לקבוצה - והאמת שלא היינו זקוקים לכמה חודשים - התגבשנו ברגע שנפגשנו - לא ??

ליווינו בחרדה ובדאגה את פרומה שסעדה את בעלה בימיו האחרונים ,
ואת אווה שאף היא נפרדה מאישה במהלך השנה המשותפת שלנו יחד .
נפרדנו בצער עמוק מבתה של רחל יקירתנו והתייסרנו יחד עם כאבה על האובדן הנורא הזה .
וכאילו לא די תום הפרויקט בהגיע התהליך לסיומו - התבשרנו בעצב שאשתו המקסימה של גד חולה ושאף ימיה קצרים .
דאגנו , טלפנו ושמרנו כולנו על קשר עם חברנו היקר , ונאלצנו לחבק גם אותו ולהיות יחד בצער הגדול שלו עת נפרד מאשת חיקו , אחרי כל כך הרבה שנים .

אבל הקבוצה הזו שלא הסכימה להיכנע לחולי , לצער ולשכול , ממשיכה ללוות באהבה ובחרדה את כל חבריה החולים ומייחלת לרפואה שלמה , לרחל , לגניה, לחיה , למנדל , ליוסקה ולשושן , שכל אחד מהם עבר ועובר וגם יעבור טיפולים שונים בדרך להחלמה מלאה - כך אנו מתפללים .

יעל יקירתנו שהסתירה בעקשנות רבה במשך הרבה זמן את דבר מחלתה , והצליחה בעזרת החיוך הנצחי והרוגע שהיה נסוך על פניה להרגיע את כולנו ברגעים הכי קשים שלנו שעברנו יחד , יעל שלנו , שידעה ללטף , ולחבק, לפנק ולהאכיל, להגיד תמיד מילים טובות והכל בכל כך הרבה אהבה וצניעות
יעל שלנו - עזבה אותנו אבל לא נפרדה , כי איך אפשר להיפרד מקבוצה שכזאת ?
גם אנחנו לא נפרדים ממך יעל , אנחנו נמשיך להיפגש ולהזכיר אותך בכל מפגש , ונמשיך להתגעגע לכל מה שהיית בשבילנו , חסרונך מורגש , אבל יש פה אנשים יקרים שיודעים לחבק ולתת המון אהבה , הם יעשו את זה גם בשבילך ובשמך .

את ציווית לנו את תמי היקרה והאוהבת , האמא הגדולה של הפרויקט היקר הזה , ולמרות שקשה לה ולמרות הכאב והצער,החסר והגעגוע הנורא , היא נושאת על כתפיה את כולנו
אוהבת ומחבקת ודואגת - היא שומרת עלינו במקומך , אל תדאגי יעל - אנחנו שומרים אחד על השני , כל אחד לחוד וכולנו יחד , והמפגשים הללו שאנו מקיימים , היום ובעתיד , זיכרונך וזכרך לא יפקד
וכולנו נוהגים כאילו את יושבת כאן בפינה , כרגיל , במקום לא בולט מדי ..

שמרי עלינו יעל - ותהיי שליחה טובה של כולנו - שם למעלה

אוהבים אותך לנצח - וזוכרים תמיד

עירית עזרא, וכל הקבוצה האוהבת של פרויקט לספר כדי לחיות - מ.א. מנשה