התוכן העיקרי

מכתבה של עופרי

שנה שעברה הייתה שנה מיוחדת.

אני מודה שהתלבטתי בבחירת הנושא, פחדתי שלא אתחבר, שיהיה לי קשה, עכשיו אני יכולה לומר שאני שמחה עם הבחירה, נפגשתי עם אנשים וסיפורים שאולי לא הייתי נחשפת אליהם אף פעם לולא הייתי מצטרפת לקבוצה.

אנחנו הצעירים לא נפגשים הרבה עם אנשים מבוגרים. יש את הסבים והדודים וכמה שכנים מן הישוב, אבל לרוב לא נוצר קשר כה עמוק ומורכב, קשר אינטימי ומיוחד כפי שנוצר כאן.

עדות ממקור ראשון- סיפורי החיים האישיים של אנשים שעברו על בשרם את השואה, סיפורים השזורים ביהדות ובהיסטוריה של העם היהודי, סיפור של אנשים פשוטים שרק רצו לחיות את חייהם ולא למות.

פגשתי בני אדם מלאים באהבה, בכאב, בשמחה ובעצב, אנשים אשר חשפו בפנינו למרות הקושי העצום, סודות שלא חשפו אפילו בפני יקיריהם.

חוויתי חוויה שונה, אחרת. התבגרתי, התעצבתי, הבנתי והתאהבתי.

צר לי שהדור הולך ונעלם. עלינו מוטלת האחריות לשמר את הזיכרון ולהעבירו לדורות הבאים. אנחנו הדור הבא שיגן על מדינת ישראל, כי היא המקום הבטוח שלנו.

השיא של השנה היה ההצגה. החזרות, ההתרגשות, העבודה המשותפת עם הדור שהקים כאן את הכול, היוו סיום מוצלח לפרויקט הענק הזה.

אני מודה לכולם לכל מי שחווה אתי את השנה הזו, תמך וסייע ברגעים הקשים ומאחלת למבוגרים עוד המון שנות בריאות וחיבוק.

 

עופרי כהן