מכתבה של נעם חן

לא נראה לי ששום דבר שאני אכתוב כאן עכשיו יצליח לתאר את התקופה שעברנו ביחד .

אני יכולה להגיד שהחיים שלי השתנו מקצה לקצה בזכות בפרויקט הזה , וקשה לי לדמיין את עצמי עכשיו בלעדיו.

עשיתי דברים שאני לא חשבתי שאני מסוגלת אליהם , היתגבשתי עם ילדים שלא חשבתי להיתגבש איתם , קיבלתי משפחות חדשות מאנשים שבגלל לא הכרתי לפני.

ואני לא מאמינה שכל זה נגמר 

אני לא יודעת מה אני יעשה עם עצמי בימי שני ב 9:50 - 12:00 בבוקר , אני לא יודעת מה אני יעשה עם עצמי בלי ההודעות מאנשי הצוות בבוקר , אני לא יודעת מה אני אעשה בלי לראות כל שבוע את המשפחה החדשה שלי , אני לא יודעת מה אעשה בלי האפשרות להיות 24/7 עם הילדים שהם כבר יותר מחברים בשבילי, הם כמו אחים שבחיים לא יראו אותי בפיג'מה (; האנשים היחידים שלא היה לי אכפת לבכות את החיים מולם ברגעים הכי עמוסי רגשות.

אין איך לתאר את מה שאני מרגישה בסיום הפרוייקט , ואני רוצה לשמור על קשר עם כוווווולם