מכתבה של מרים

למישפחת דגן,

ראשית אני רוצה להודות למתי ששכנעה אותי להשתתף בפרויקט תיאטרון  עדות.

זה היה אחרי פרויקט הצילום שהתקיים במועצה שלנו, שבו השתתפו שורדי שואה ותלמידי י"א  מבית הספר האזורי ואחרי  זיכרון בסלון שערכתי שנה אחרי שנה וממש שבעתי מהעיסוק בשואה.אבל מתי הצליחה לשכנע אותי שזו חוויה שחבל להפסיד ואני לא מצטערת.

הסיפורים של כל המבוגרים בלי יוצא מהכלל ריגשו אותי מאוד. הפעילויות שהפעלתם אותנו הצליחו למתן את הרעב לצעצועים שהייתי עסוקה ברכישתם בחנות יד שניה שחברתי ואני קראנו לה "שמאטע שופ". שם מצאתי חפצים שהזכירו לי את ילדותי המאושרת שלפני המלחמה.

הסיפורים ששמעתי משורדי השואה התרוצצו במוחי ובעקבותם רגשות געגועים והערכה להורי  שגידלו אותי בתבונה רבה, ללא רגשי מרירות. הם היו בעלי מלאכה וחרוצים. תמיד זכיתי לאוזן קשבת והתייחסות לבקשותי גם אם היה לחוץ ומפחיד.

היחסים עם בתי ומשפחתה הגרים בשכנותי קיבלו עומק וחיבור יתר כתוצאה מהשתתפותנו בפרויקט תיאטרון עדות.

ולכם עזרא ועירית תודה ענקית על שהצלחתם להפוך את הסיפורים שלנו להצגה 

שתארה אותנו כל כך נכון וטוב.

ותודה לילדי כיתה ח' ששיחקו אותנו בכישרון רב.  הפכתם אותנו למשפחה שאתם חלק ממנה. מצפים שתבקרו מדי פעם,כמו משפחה. אל תשכחו.

זו היתה חוויה חד פעמית בחיי שלא תשכח.

 

באהבה ובהערכה, 

מרים הורביץ

28.6.20