התוכן העיקרי

מכתבה של מורן רנד


עירית ועזרא היקרים,
לפני הכל אני רוצה להגיד תודה.
תודה על הזכות שניתנה לי להיות חלק מתיאטרון עדות.
שנה לפני שהפרויקט התחיל סבא שלי, שהיה במלחמה ולא סיפר על מה שקרה לו, נפטר.
רציתי מאוד להבין מה היה בשואה ומה סבא שלי עבר ולכן בחרתי לבוא לפרויקט.
כשישבנו עם המבוגרים והם סיפרו לנו את סיפוריהם, הזדעזעתי.
שמענו כל כך הרבה סיפורים נוראיים וקשים, דברים שלא תיארתי לעצמי, גם שידעתי שקרו, שהיו כואבים כל כך.
בישיבה עם המבוגרים הקלנו על העצב שלהם ועזרנו להם, דבר ששימח אותי מאוד למרות הכאב.
בסופם של הימים שטופי הסיפורים המרגשים, העלנו את ההצגה שהיתה יפה מאוד ומרגשת.
אך לאחר שנגמרו ההצגות ונגמרו המפגשים החליפה אותם תחושת עצב וריקנות, פתאום המבוגרים חסרים והסיפורים המרגשים מהדהדים בי.
למרות שידעתי שהפרויקט יסתיים הייתי עצובה מאוד שהוא נגמר, ואני עדיין עצובה.
הפרויקט לימד אותי המון ואני שמחה שבחרתי ונבחרתי להיות חלק ממנו.
תודה לכם על הזמן שהקדשם והייתם איתנו ובשבילנו, גם לדור הראשון וגם לדור השלישי.

בהערכה רבה,
מורן רנד
פרויקט תיאטרון עדות- כפר-סבא.
16.12.2007